אהובי הפרנציסקאני

הזמן: ראשון בערב, אחרי ביקור אצל סבתא
המקום: פראג הקטנה אשר באלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Franziskaner Hefe-Weisse (עמ' 271)

כשחוזרים ב-8 בערב מהעבודה, הדבר האחרון שבא לך לעשות זה ללכת לחדר. במקום זה, הדפסתי קופון מגרופון והעליתי את החשאי לקו 125, לביקור קצר אצל סבתא שלי אחרי חודש של Drug Holiday נחוץ ביותר מכל הגורמים המבוגרים במשפחתי. אחרי הביקור, בו אפילו רוגלע וענבים לא הסכמנו לטעום, קפצנו לפראג הקטנה וניצלנו את הקופון כדי לסתום עורקים ולהגיר בירה לקיבותינו שלא חשדו בכלום. תכננתי לשתות סטאוט, אבל איך שהתיישבתי על הבר בלוטות הטעם שלי התאפסו. עם כל הכבוד למטרה של הבלוג הזה, הן יודעות מה טוב לגבירתן. זה חייב להיות פרנציסקאנר (או – פרנציסקאאאאאנר) שילווה  את הכולסטרול הבצקי.

לפני כמה ימים שתיתי פראנציסקאנר צלולה בבית ונשאלתי מה ההבדל בין השתיים. אני לא מומחית גדולה לבירה (וזה אנדרסטייטמנט), אבל חוץ מהסינון הצלולה יותר קריספית ובמעורפלת הטעמים נעים יותר לכיוון של פונץ' בננה מסטיקי הרבה יותר חזק. מה טוב יותר? אני  אוהבת את שתיהן, אבל רגילה יותר להפה שנסקרת ברשומה זאת.

שוב אני חייבת לציין לטובה את מוזיקת הרקע בפראג הקטנה. אתמול הנעימו את שהותנו במקום הBusiness.

שקוף שהיה שמח

הזמן: רביעי בערב, אחרי מפגש עם הבלונדינית והסינולוגית בקניון G צמרת
המקום: צפונית למגדלי אקירוב
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Franziskaner WeissBier Kristal Klar (עמ' 273)

לפני הרבה שנים נולדה תינוקת לקולגה של החשאי במעבדת הצילום בה הוא עבד. לקראת החגיגות לרגל בואה של התינוקת לעולם ניצל האב הטרי את המשאבים העודפים של החברה ועיצב הזמנות שיכנסו בדיוק לשוליים של גליונות הדפוס. ילדה ראשונה, אז הוא חירע עליה את הגליונות השקופים. הקופירייטינג של ההזמנה התכתב עם החומר והסלוגן שליווה את התאריך ואת התמונה היה "שקוף שיהיה שמח". אני לא יכולה לדווח לכם האם היתה אמת כלשהי בפרסום, כי שקוף שהדרתי את רגלי מהאירוע, אבל כשהסינולוגית הגיעה אלי ללמוד למבחן כלשהו העין שלה קלטה את ההזמנה ומאז, 7-8 שנים מאוחר יותר, הסלוגן הזה עדיין קורע אותנו.

איכשהו תמיד הכל משתלב. נפגשתי עם הסינולוגית ועם הבלונדינית – בוגרות החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית, רגע לפני שהספינה הזאת טבעה – ואז הגעתי הביתה ושלפתי את הפרנציסקאאאאאנר שהחשאי הביא – אי אפשר להגיד את השם המפורש של הבירה הזאת בלי להאריך את ה-a עד אינסוף. שקוף שהופתעתי מהבקבוק, שהכיל חצי ליטר תבין ותקילין של בירה שקופה ולא מעורפלת כחיטה בווארית סטנדרטית. גם שקוף גם שהיה טעים – אי אפשר לטעות עם פרנציסקאאאאנר ועם הנזיר הזחוח על התוית שיודע שתיכף את, השותה, תתמסטלי מריחות וטעמים של בננה ומסטיק.

__________________________________

בימים טרופים אלה אי אפשר שלא להתייחס לאירועי השעה. אני מקווה שגם אתם תצטרפו הערב לחוגגים את יום הIPA, רצוי עם תוצרת מקומית (פיסטה, דנסינג קאמל, דובים, רונן או לאפינג בודהה—- מי עוד מבשל ומוכר IPA?), אבל אפשר גם עם לאטיטיוד 48 של סם אדמס, הEIPA של ברוקלין או החדשה של פולר'ס שממש לא מזמן הגיעה לארץ ושטרם הספיקותי לשתותה, למרות שהיא מחכה לי במקרר.

הכותבת והחשאי במקדש הארור

(מוח קופים, מרק עיניים והפתעת נחשים היו יכולים להיות תוספת מבורכת)

הזמן: שבת בצהריים
המקום: טמפל בר, סינמה סיטי צומת גלילות
השותים:  החשאי ואני
הנשתים: San Miguel Especial (עמ' 245), Kilkenny (עמ' 283)

כבר קיץ. חם. איך שהתעוררנו בבוקר היינו לאים, שלא לומר זומבים. דחינו את הביקור במכון הכושר לערב. עכשיו ערב ואנחנו לא הולכים. ישנתי עד 8 ואז התחלנו לטוות מסלולי טיול בעזרת המפות של גוגל. נו, נלך מחר. בכל מקרה, בחזרה לצהריים. החשאי רצה לשתות בירה. אני רציתי לשתות בירה קרה מאוד במקום ממוזג מאוד ואפלולי מאוד. אני אפילו לא מנסה לשחזר את תהליך קבלת ההחלטות שהוביל אותנו לטמפל בר בסינמה סיטי, אבל כן, החלטנו לנסוע לטמפל בר בסינמה סיטי. הי, יש שם חביות מעניינות – שם שתינו לראשונה ווטרלו. אז מה אם התפאורה שם היא למעשה הגירסה האירית לבלייד ראנר? אז מה אם כדי לחוות את האפלוליות, המיזוג והבירה צריך קודם כל לעבור את מרבד הרעש של הסינמה סיטי ואחר כך לחצות את מסך העשן של אגף המעשנים של הטמפל, שבאופן לא מסבר ממוקם בחלקו הקדמי של המתחם?

היה ריק והתיישבנו בתא צדדי. את התאים שממול איישו משפחות עם ילדים מעדות המשפחות שמבלות בסינמה סיטי, עם דציבלים בהתאם. עברנו על התפריט ולחרדתנו גילינו דומיננטיות של מבשלות בירה ישראל בחביות. קרלסברג. טובורג. סטלה. בלגיות? הוגרדן ולף בסגנון תחילת העשור הקודם. אולי אנחנו דפוקים, אבל זכרנו היצע מעניין הרבה יותר. איפה הסן ברנרדוס? השימאיי? הבק'ס? הקוואק?

המבחר עלוב ביחס לבתי הבירה האחרים של אזור החיוג. החשאי הזמין סן מיגל ואני הזמנתי קילקני.  סירבנו בנימוס לתוספת צ'ייסר. כרסמנו מאנצ'יז כתומים מדי ובהינו בפרסומות מפוקסלות של קרלסברג, סטלה ותפריט המסעדה וגם תמונות נוף מאירלנד. אבל ללא ספק ההיילייט היה פרסומת לבלטיקה באורך שיר אירוויזיון, עם קטע ברייקדאנס.

הקילקני זאת בירה נשכחת. ראש קצף קרמי. הבירה יורדת מהר וטוב שכך. טעם אין לה. הסן מיגל זאת לאגר קלה מעדות הקרלסברג, שבעיקר ענתה לקריטריון של בירה צוננת.

עיקמנו את אפינו. כדי ליישרם הזמנו סיבוב שני: פרנציסקנר כהה מהחבית לאדון ובל-וויו קריק, למביק חדשה שלא כלולה בספר, לגברת. לבל-וויו ריח עדין של דובדבנים וטעם של סוכריית דובדבנים, גיזוז בריא וטמפרטורה נמוכה ונחוצה. הפרנציסקאנר היתה לא טעימה. חבית ישנה? ברז מוזר? מעדיפה לא להתעמק ולא להגיע לשם לעולם באופן מיוחד. לטמפל בר נכנסים בשביל לשתות כוס בירה במחיר מופקע לפני סרט. זה לא מקום שאשכרה יוצאים אליו.

5 בירות, שטרן 1

עוד שני סקירות רטרוספקטיביות בקנה עד להסתנכרנות מלאה. ככה זה כשמחליטים בשבת על פרוייקט, ניגשים לביצוע ביום שני אבל מתחילים לתעד רק ביום שישי. זאת הופעת הבכורה בבלוג של הבר הקבוע שלנו, שטרן 1, ואם כלום לא ישתנה, כלומר אם נמשיך להוציא את מעותינו שם והם בתמורה יספקו לנו מבחר מעניין של בירות והרגשה שאנחנו רצויים שם על הבר, אני מאמינה שהשטרן עוד יוזכר כאן אי-אלו פעמים בעתיד.

הזמן: רביעי בערב
המקום: שטרן 1 בפלורנטין
השותים: החשאי ואנוכי
הנשתים:

Franziskaner Hefe-Weisse Dunkel (עמ' 272)

Bischoff Ur-Weisse (עמ' 59)

Sam Adams Winter Lager (עמ' 232)

Belhaven Scottish Stout (עמ' 65)

הגענו דקה לפני 8 בערב אז פספסנו את ההאפי האוור. עצוב מאוד כי לא זול בשטרן, במיוחד כשאתה לא רוצה להעביר ערב שלם על כוס אחת, או במקרה של החשאי – לא יכול. הוא שותה מהר.

התחלנו עם המוכר: חיטה גרמנית לאדון ולגברת. אני חושבת שרק לפני שנה בערך התחלתי ליהנות מבירת חיטה, בטח ברגע שהדריכו אותי לחפש את הבננה והציפורן. בישוף היא בירה שאני תמיד שמחה לחזור אליה ופרנציסקנר זאת פשוט בירה עם שם שמצחיק אותנו נורא.

שחר הרץ ממליץ ללוות את הבירות האלו באוכל גרמני. בשטרן מגישים נקניקיות, אבל אנחנו צמחונים אז נטשנו את העמדה שלנו וקפצנו לג'וזפה לאכול את הפיצה הכי טובה בעיר. אחרי שני רבעים לשתיין חזרנו לעמדה הקבועה שלנו מול הבר להמשך הערב.

שנינו לא חובבים גדולים של סטאוט. כלומר, אני לא חובבת גדולה והחשאי שונא סטאוט כמעט כמו שהוא שונא פילסנר צ'כי, אבל הבלהייבן קצת שונה מהאיריים וחזקה מהם ומבחינתי נסבלת יותר. לרוב לא אזמין סטאוט, אבל אני במשימה ואני צריכה לסמן את הוי גם על המשקאות הפחות מהנים. החשאי חגג עם וינטר לאגר מתובלת ועשירה מהחבית.

לסיום החלטנו לחלוק בקבוק מהמבחר המכובד שבתפריט. הפור נפל על O'halon's Yellow Hammer עם הטעמים והארומות הקיציות והמהנות, שלא מופיעה בספר. לא יודעת אם היא בכלל מיובאת לישראל באופן סדיר – לא היתה מדבקת יבואן על הבקבוק.

בירות חיטה בשטרן