הזמן: ראשון בערב, אחרי ביקור אצל סבתא
המקום: פראג הקטנה אשר באלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Franziskaner Hefe-Weisse (עמ' 271)
כשחוזרים ב-8 בערב מהעבודה, הדבר האחרון שבא לך לעשות זה ללכת לחדר. במקום זה, הדפסתי קופון מגרופון והעליתי את החשאי לקו 125, לביקור קצר אצל סבתא שלי אחרי חודש של Drug Holiday נחוץ ביותר מכל הגורמים המבוגרים במשפחתי. אחרי הביקור, בו אפילו רוגלע וענבים לא הסכמנו לטעום, קפצנו לפראג הקטנה וניצלנו את הקופון כדי לסתום עורקים ולהגיר בירה לקיבותינו שלא חשדו בכלום. תכננתי לשתות סטאוט, אבל איך שהתיישבתי על הבר בלוטות הטעם שלי התאפסו. עם כל הכבוד למטרה של הבלוג הזה, הן יודעות מה טוב לגבירתן. זה חייב להיות פרנציסקאנר (או – פרנציסקאאאאאנר) שילווה את הכולסטרול הבצקי.
לפני כמה ימים שתיתי פראנציסקאנר צלולה בבית ונשאלתי מה ההבדל בין השתיים. אני לא מומחית גדולה לבירה (וזה אנדרסטייטמנט), אבל חוץ מהסינון הצלולה יותר קריספית ובמעורפלת הטעמים נעים יותר לכיוון של פונץ' בננה מסטיקי הרבה יותר חזק. מה טוב יותר? אני אוהבת את שתיהן, אבל רגילה יותר להפה שנסקרת ברשומה זאת.
שוב אני חייבת לציין לטובה את מוזיקת הרקע בפראג הקטנה. אתמול הנעימו את שהותנו במקום הBusiness.