לא מלקקת דבש

הזמן: שני בערב, אחרי השיעור האחרון במיקרו/ חמישי בערב, לפני הסיוט שנקרא רמי לוי בחמישי בערב
המקום: פורטר אנד סאנס על הבר/ כיסא הפלסטיק בבית
השותים: היפה והאמיצה ושפחתכם הנרצעת/ החשאי וכלתה הסוררת של אמו
הנשתים: Barbar (עמ' 83),Fuller's Golden Pride (עמ' 264)

לקחתי הפסקה קלה מהסקירה לטובת ההגרלה (עוד לא נרשמתם? למה אתם מחכים?), טיפול במשברים ובעיטה בחביות של הדאנסינג קאמל ביום שלישי. הימים הבאים הולכים להתיש אותי. עוד מעט המבחן במיקרוכלכלה ולאט לאט אני מתחילה להפנים את משמעות הדבר ואת העובדה שעשרת הימים הקרובים יוקדשו לעקומות תמורה. לא שלא אשתה, אבל גם לא אבלה עד 1-2 אחרי חצות. לא, באמת שלא. נכנסתי לבונקר חמושה בריטלין ומודיפיניל לשעת חירום, ובמלאי הבירות שבמקרר (שגדל עד מאוד בקניות ברמי לוי אתמול ובקפיצה לשר המשקאות לצורך קניות לעבודה הבוקר), עם זכרונות מתוקים מימים יפים יותר, בהם שילמתי מחיר מופקע על פיתה עם כרובית במזנון והתענגתי על כל ביס ועל כל דקת זמן איכות עם היפה והאמיצה, רגע לפני שהיא ובן זוגה, היפה והאמיץ, עולים על המטוס בחזרה לארץ שבה הזהב מתגלגל ברחובות ולבירת החיטה מוסיפים משמשים.

בעודנו משוחחות על בשמים ובגדים ובנים כמטרוניתות הנשואות שאנחנו, התקשר החשאי ואמר שהוא צריך להסתובב קצת עד שהשפעת הבירה שהוא שתה מוקדם יותר תתפוגג ושאל איפה אנחנו. קבענו להפגש איתו בנקודת האמצע, שבמקרה נפלה על הפורטר אנד סאנס. התיישבנו על הבר, היפה והאמיצה הזמינה את הכהה המרושעת של רונן, החשאי, בחור אחראי, הזמין קולה ואוכל ואני, בלי יותר מדי ברירות ואפשרות בחירה, הזמנתי ברבר. קיץ, חם, ג'יפה ואני לא ממש מתה על הדבשיות של הבירה הזאת ממילא, אבל ברוב המקרים אני מעדיפה לשתות מהחבית אם יש לי הזדמנות. וגם: אני סוגרת את הפרוייקט הזה של שתיית המותגים שבספר עד ה31 לדצמבר. מישהו מבטיח לי שבזמן שנותר יהיו ימי חורף סוערים בהם מה שאבכר יהיה דווקא ברבר? מזג אויר חורפי מסתדר לי טוב יותר עם סן ברנרדוס ועוד יותר טוב עם קוקטיילים חמים דוגמת רום בחמאה או טום וג'רי.

flash forward לאתמול בערב. יצאתי מאוחר מהעבודה. שמתם לב שהימים הולכים ומתקצרים? הגעתי הביתה בחושך והחשאי דרבן אותי לצאת לקניות גדולות, דבר שלא יצא לנו לעשות כבר יותר מחודשיים. בגלל שכל מדריכי הצרכנות הנבונה מתריעים שאסור לצאת לסופר על בטן ריקה, ניגשתי למקרר שלנו, שחוץ מהמדף התחתון שמאחסן את בקבוקי הבירה הוא די ריק ועלוב, ושלפתי בקבוק של פולר'ס גולדן פרייד. חיפשתי את הבירה הזאת די הרבה זמן ובשבוע שעבר נודע לי שנורמן פרמיום הפסיקו לייבא אותה. אם אתם מוצאים בקבוקים והיא מסקרנת אתכם – קנו, אבל שימו לב שהבירה פגת תוקף, אם זה משנה לכם. הטעם, כמובן, משתנה. הספר הכין אותי לטעם מודגש של לתת, גוף מלא ומרירות מאוזנת. במציאות שתינו בירה מרירה אבל דבשית, חזקה ושטוחה יחסית. כמעט בארלי וויין, אם תרצו. מה ששתינו לא היתה כוונת המשורר, או הברו-מאסטר, אבל זה מה שיש. אם נורמן יחליטו לייבא אותה שוב, אשמח לנסות את הגרסה הטריה.

הכל נשפך כמו דבש

מבלוטות הזיעה הרבות מדי. שונאת את תל אביב בקיץ.

הזמן: שישי בערב
המקום: קרוב למזגן
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Fuller's Organic Honey Dew (עמ' 260)

ברשותכם, נחזור לפורמט הרגיל.

בין החזרה מהעבודה ליציאה לפילאטיס הייתי בבית בדיוק שעה, בה הספקתי להחליף בגדים, לאכול סלט עגבניות בטחינה שהחשאי הכין, לקבל בשורות טראגיות מגיא פינס בנוגע למצב נישואיו של נירו לוי (שבחוג משפחתנו מתייחסים אליו כאל הנצר האימבציל של משפחת גפן) ולשתות בירה אחת עם האוכל. המון זמן לא שתיתי בירה עם ארוחת ערב קלה וביתית. לפי הבלוג, הפעם האחרונה היתה בשבת שעברה, גם כן בליווי סלט עגבניות בטחינה. בעולם שלי שבוע ויומיים בלי בירה בבית זה יובלות.

אז שלפתי מהמקרר את בירת הדבש של פולר'ס. קניתי אותה לפני שבועיים בערך, עם כמה בקבוקים נוספים שנורמן פרמיום מייבאים (EAPA וסאמר אייל של ברוקלין), שנמכרים עכשיו ב10 ש"ח לבקבוק.

טעם הדבש אכן מורגש בבירה אבל הוא לא מכביד בכלל ומשתלב עם הטעמים העדינים של הלתת. שתינו אותה בעבר ולא ממש התלהבנו, אבל היה טעים למדי. כשלקחתי את חוברת המותגים ליד לצורך כתיבת הרשומה קראתי שהיצרן ממליץ לשתות אותה עם קרח ופלח ליים כדי ליהנות ממנה כמשקה קיצי שמעצים את טעמי הבירה. חבל שלא קראנו את זה לפני ששתינו. יש לנו ליים בבית, עכשיו העונה. הליים זה גם אחד הסיבות לשקט היחסי ששרר בבלוג בשבועות האחרונים – הראש והפה היו עסוקים בקוקטיילים יותר מאשר בבירה.

השקט שאחרי הסערה

הזמן: שישי בלילה, אחרי שגמרנו לצפות בLeaving Las Vegas קורע הלב
המקום: הסלון
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Fuller's London Pride (עמ' 261)

אחרי טעימת ההתאבדות של ליל חמישי, אנשים שמונעים על ידי רציונל כלשהו היו נמנעים משתיית בירה לתקופה שאורכה בין שבוע לחיים שלמים. אני מונעת על ידי משימה, לא על ידי רציונל, ובערב שבת המשימה דרשה חוויה מתקנת: משהו מוכר ויציב. טעים ומהנה מחד, לא הרפתקני מאידך. גם הפעם האומה הבריטית התגייסה לעזרת החלשים ובקבוק הLondon Pride פשוט קפץ מהמקרר.

אייל בריטי עם איזון בין הכשות ללתת, בין הטעם לריח, בין הטינופת שהשארנו מאחור להרפתקאות הבירה העתידות לבוא. שתינו מהר, נהנינו מכל לגימה. איזה כיף זה לונדון פרייד!