Hasbeera

הזמן: רביעי בערב
המקום: פלורנטין. שטרן 1 ואז נינקאסי
השותים: גיס, גיסה, החשאי ואני
הנשתים: La Trappe Quadrupel (עמ' 162), Gordon Finest Gold (עמ' 101)

גיס, גיסה והאחיינונה הגיעו לחופשה שמבוססת יותר על קילומטראז' ופחות על בטן-גב. אתמול בערב החשאי ואני לקחנו אותם למקום אליו מגיע כל דובר אנגלית שנקרה בדרכנו – לשטרן 1, ללגום בירה ולהתגאות בכך שמים רבים זרמו לאגני החמצון במערב ראשל"צ מאז שרוד סטיוארט פירסם כאן שנדי והיום אשכרה אפשר לשתות בירה בלבנט. הם – חמושים בבטן מלאה מארוחת צהריים בג'מס בה גיס דגם את ה8.8, גיסה לגמה את הסטאוט, החשאי כיבד את גרונו באמבר אייל ואני, שאכלתי קוסקוס במשרד והצטרפתי כדי לראות את האחיינונה, שוב גמאתי דארק לאגר.

השטרן היה ריק כשנכנסנו אז כרגיל, התמקמנו על הבר מול הברזים. אני מתחילה לחוש במצוקה בשטרן. יש שם הרבה ברזים שאני אוהבת (ליבירה ביטר, מלכה אדמונית, IPA של הדובים, באס והובגובלין צצים בראשי. הייתי כותבת גם בישוף, אבל בדיוק הם עברו לקרומבאכר), אבל אני צריכה ככל האפשר להצמד לתוכנית ולשתות לפי הספר. אז הזמנתי לה-טראפ קוואדרופל, אולי הבירה הכי פחות קיצית במלאי החביות של השטרן. גם גיס הזמין אותה. זאת בירה טראפיסטית עם כל הכרוך בדבר: פירותית, ארומטית, 10% אלכוהול שמכבידים על הנשמה בקיץ התלאביבי, אבל מה, אחכה איתה עד לחורף?

שילמנו בשטרן ועצרנו לאתנחתא בפיצה הטובה ביקום ואחרי שהתמלאנו המשכנו לנינקאסי, הפאב החדש של גלית דבירי ממפעלות בירדי, שיפתח באופן רשמי ביום ראשון, אבל בינתיים הוא בהרצה ואני מרוצה: קירות ספוני עץ, מקום מואר יחסית, היצע ברזים מעניין שמתחיל בסטלה (!) ונגמר, לפחות כרגע, בגורדון פיינסט גולד, בקבוקים לרוב ואוירה מזמינה ולא יומרנית בעליל. צפוי, בהתחשב בעובדה שגלית היא אולי ביראית-על ואחת ה(א)נשים היותר נחמדים שפגשתי בסצינת הבירה כאן, אבל היא בהחלט לא מישהי ששמה היה צץ בראשי לו הייתי צריכה לחשוב על חיית לילה. טוב שכך. אני מעדיפה את הבירה שלי צוננת וטריה, את המוזיקה לא משתלטת (לפחות לא בפאב; בבית ובהופעות זה משהו אחר) את האוכל ידידותי לצמחונים ואת האויר נקי. הנינקאסי מספק את כל זה, בתוספת ווייב משפחתי מהסוג הטוב. אם הייתי נמנית על חוגי הפו"פ, כמו שקראו לזה בתקופה שרוד סטיוארט פרסם שנדי, לא הייתי יוצאת לנינקאסי כדי להכיר בנים, אבל אם הייתי עובדת באזור, לגמרי הייתי מגיעה לשם עם הקולגות כמה פעמים בשבוע לחצי אחרי יום העבודה. הזמנתי גורדון פיינסט גולד מחבית. אני מתה על הגביע של הגורדון,  אבל כאמור כאן וכאן (היי, תיעוד של המפגש ההיסטורי עם אנשי וכלבת דיזנגוף 100!), פחות מתה על הבירות. 10% אלכוהול אבל חסר לי משהו, גם בטעם וגם בגוף. אני מקווה שזה לא יהפוך אותי לפרסונה נון גראטה ברחוב היסוד, שכן אני מתכננת על הנינקאסי ובעיקר על בירות הבית שאוטוטו יוגשו שם.

דו-קרבות בפורטר אנד סאנס

הזמן: אתמול בערב, אחרי קפה וקרואסון שקדים במאפיית לחמים
המקום: פורטר אנד סאנס ברחוב הארבעה
השותים: החשאי ואני, מאוכזבים שנקלנו בדלתות נעולות בדאנסינג קאמל ונכונים לשתות הרבה כי הגענו בתחבורה ציבורית
הנשתים: Sir Alex (לא בספר), Bitburger (לא בספר), Barbar Winter Bock (עמ' 84), Spaten Optimator (עמ' 305), Gordon Finest Scotch (עמ' 103), Bernard Dark (עמ' 90)

פורטר אנד סאנס הוא אטרקציית בירה אמיתית, עם כחמישים ברזים שבצינורותיהם זורמים להיטים כניוקאסל וסן מיגל לצד מותגים לא שגרתיים כסמיקלאוס ואורבוק 23. שתינו שם בקיץ האחרון אחרי מס' נסיונות כניסה כושלים – המקום תמיד מלא – ובגלל שזכרנו לרעה את האופציות הצמחוניות העלובות בתפריט לא ביקרנו שם שוב. אחרי שהגענו לדאנסינג קאמל הסגור החלטתי להתייחס להמלצה של הילדה השוודית המתה, שבחלופת מיילים שהתנהלה לאורך היום כתבה שהאוכל דווקא בסדר. היא טבעונית, אז אם היא הסתדרה שם לחלוטין מגיעה לפורטר הזדמנות נוספת, מה גם שעצרנו קודם לפתיח פחמימתי בלחמים השכנה.

לאחר עיון בתפריט החביות החלטנו להתחיל בבירות קלילות ולטפס בהדרגה. בחרנו שתי בירות שלא זכרנו מהדפדופים הלעתים-יומיומיים בחוברת המותגים (אני לא זוכרת את מספרי העמודים בעל פה, אוקיי?): אני הזמנתי שליש של סיר אלכס הצ'כית והחשאי הזמין כוס של ביטבורגר הגרמנית.

הביטבורגר, שהיתה טעימה יותר מהשתיים, היא פילסנר בעלת מרירות מעודנת וריח שהזכיר לי ביסקוויטים. הסיומת שלה ארוכה וטעימה. סיר אלכס מרעננת, עם אף של סוכריות ורתר'ס אורגינל ופה מריר. הסיומת שלה קצרה ונשכחת והגיזוז שלה בינוני. ניסיתי לחפש פרטים על הבירה הזאת, אבל לא מצאתי עליה כלום – לא בגוגל, לא בביר אדבוקייט ולא ברייט ביר. אני חוששת שטעיתי בכתיבת השם. מישהו יכול לעזור? (עדכון – זאת בכלל בירה גרמנית בשם Alex Rolinck. תודה רבה לDSG)

אחרי הפתיח עברנו לבירות מהספר ובלי היסוס הזמנו את האופטימייטור, הדופלבוק של שפאטן, שלפני מס' שבועות נאמר לנו שהסטוק אוזל ושתיכף לא נוכל להשיגה. אהבתי אותה. בריח שלה אפשר למצוא סילאן, צימוקים, תפוחים מבושלים ושזיפים מיובשים והטעם הקצת חרוך תואם: מאוד "מבושל", כמו לפתן מרוכז. ביקשנו מהברמן טעימה מהדופלבוק של בישוף כנקודת התייחסות. הבישוף היא יותר בירה מתירוש, והטעמים שלה הרבה פחות מרוכזים משל השפאטן. שנינו מעדיפים את הבישוף.

במקביל אליה שתינו את הווינטר בוק של ברבר. על הברבר הרגילה אני לא משתגעת  וגם זאת נעשתה קשה לשתיה אחרי זמן קצר. הריח שלה פרחוני, כמו צוף, והטעם פרחוני-דבשי. המרירות שלה בקושי מורגשת והסיומת תרופתית.

כמו ב1940, גם בסיבוב הזה גרמניה ניצחה.

בנקודה הזאת חיזקנו את עצמנו בניוקי סולת צמחוני ומצוין ולאחריו הזמנו את הסיבוב האחרון לערב, שכלל את הפיינסט סקוטש של גורדון הסקוטית והברנרד הכהה מצ'כיה. הגורדון חזקה, 8% אלכוהול, ומוגשת בכוס thistle ייחודית ומהנה לאחיזה. הריח שלה דובדבני במקצת וטעמה מתוק-מריר ומשלב מרירות עם דובדבן וקצת עץ, בעיקר בסיומת. קשה לי עם הבירות של גורדון. הן תקיפות מדי עבורי.

לברנרד הכהה יש קצת סילאן בטעם כמו בדופלבוק, אבל זאת לאגר מרירה ומוגזת. גם הריח שלה דופלבוקי אבל מריר. נהניתי ממנה. החשאי גם. כן, כן, סוף סוף נמצאה הבירה הצ'כית שהתחבבה על החשאי. תיכף המשיח דופק בדלת.

בסיבוב הזה הברנרד ניצחה ובנקודה הזאת החלטנו לפרוש, לטובת חשבון הבנק והבריאות.

עונג שבת בבירדי

יש בקנה עוד שתי רשומות על הרפתקאותי במורד (או במעלה?) ספר המותגים במהלך השבוע, אבל אם יורשה לי, אוותר על הכרונולוגיה כדי לתעד את שתיית הצהריים כשאדי הבירה עדיין נידפים מפי.
הזמן: היום, שישי בצהריים
המקום: בירדי (לא מכירים? יש קישור בצד, תבדקו)
השותים: החשאי ואנוכי
הנשתים:
Gordon Finest Red (עמ' 100)
Gordon Finest Platinum (עמ' 102)
Gouden Carolus Ambrio (עמ' 92)

לא תכננו להגיע לבירדי, אבל סידורים ביפו שהסתיימו מהר מהצפוי הובילו לשיטוט עצל בשמש ואז לרחוב שלבים, אחד המקומות היותר נחמדים בעיר בשישי בצהריים: מטאליסטים רוסים שפותחים שולחן בחוץ, חננות של בירה שעושים שופינג של לתת בפנים, נקניקיות בבירה צ'כית וחמין מתבשלים בסירים והשכנים מהלאפינג בודהה נכנסים ויוצאים.

השקנו כוסות עם רב חובל שלא מזמן התחיל לבשל בירה, עם זוגתו ועם כלבתם המתוקה וגילינו חיבה משותפת לרום – איזה כיף!

את הבירות שלפנו מהמקרר, שמאחסן מבחר משתנה. התחלנו בשני הגורדונים. הפלטינום, 12% אלכוהול, הוא מהבירות האהובות על גלית דבירי, בעלת המקום. אנחנו לא התלהבנו במיוחד. היא אמנם מאוד קלה, במיוחד ביחס לכמות האלכוהות, אבל הטעם כמעט ומתקרב לטעמו של יין לבן. כשחזרנו אליה אחרי התעסקות בפיינסט רד ובביגלה (אנחנו צמחונים, הנקניקיות בבירה לא בשבילנו) הטעם נעשה סביל יותר.

הרד מוצלח יותר, כמו לאגר מאוד עשיר.

את הקרולוס אנחנו אוהבים, רמזים של פירות, כבדה, אבל לא בצורה שסותמת את הבטן.

כאמור, הבירות לוו בביגלה. אחר כך הצטיידנו בשר המשקאות והלכנו לבורקס ליאון ובניו ולחומוס ברוני פול, שזה מקום שאני שונאת, אבל אבו חסן כבר נסגר.

Off label tasting, בירות לא מהספר:

גריזט חבושים מבלגיה, שאני מדמיינת את סבתו המנוחה של החשאי מבשלת במטבחה הצנוע בבירת העמק.

בירה כהה ומבטיחה של מבשלת ללה הישראלית