בירות? לא בספרנו

הזמן: אתמול בערב
המקום: טיילת בת ים הקרירה והחצי ריקה
השותים: המדען המטורף, הלא הוא נמרוד מעליית הגג, החשאי ואני
הנשתים:בישוף פילס, קרושוביצה כלשהי

חמש דקות לפני שיצאנו לסינמה סיטי, לסרט ולבירה בטמפל בר נמרוד התקשר. גמרתי את הקפה, שטפנו פנים ועלינו לצד השני של נתיבי איילון. הסרט יחכה וגם הקילקני. על החיבה שלי לטיילת בת ים ולמקומות הבילוי שבה כבר כתבתי כאן וגם כאן, אבל על אף ניסיונותי לקדם את האזור כהרחבה של תל אביב – הי, קו 25 מגיע לשם! – קשה לגרום למקומיים לדלג על קו הרוחב של השטרן. איזה כיף שמצאנו פרטנר לבת ים!

בגלל שרצינו להכיר לנמרוד את פאב הקג שזכור לנו לטובה מפסח, שוב פסחנו על תחנה סופית. הוא הזמין לונדון פורטר של פולר'ס, החשאי שוב הזמין דופלבוק של בישוף ואני הזמנתי פילס של בישוף, שהחשאי אישר שטרם שתיתי. כשקראנו את התפריט נמרוד שאל אם אני לא לוקחת איתי את ספר מותגי הבירה כשאני יוצאת. השבתי בשלילה. אני ממילא לא מסמנת בספר מה נשתה ואני נסמכת על תאי הזיכרון של החשאי. לפעמים במקרה הספר איתי, אבל בדרך כלל זה עוד משהו להכניס לתיק שעמוס בג'אנק ממילא.

הפילס של בישוף איננה משהו לכתוב עליו הביתה. מים מוגזים בצבע של שמן קנולה צלול. בלי טעם או ריח מובחנים במיוחד. הזמנתי גם צ'ייסר של וודקה ביתית. לא היה במלאי את וודקת החזרת הקיצונית שטעמנו בביקור הקודם, אז בחרתי בוודקה שמתובלת באגוזי מקדמיה.

כיף בקג – הצוות נחמד, האוירה טובה, יש מבחר בירות (זאת לא אשמתם שבחרתי לשתות בירה מעפנה) ואוכל טוב: על השולחן שלנו כיכבו לחם גרוזיני פריך ושמנוני, צלחת מלפפונים ועגבניות שרי כבושים וצ'יפס גדולים המטוגנים בקליפתם. עם זאת, שיאו של הביקור לא קשור למקום, אלא למיני-פלאסק שנמרוד שלף מהכיס, ובו דגימה מהרום שהאחים רוזנבלט זיקקו ב2008. תכולת הפלאסק נמזגה לגביע בירה נקי שביקשתי מהברמן. תשמעו (או בעצם, תקראו), זה היה מרגש. זכינו לטעום את הרום הזה בשלבים שונים  ובכל פעם הוא עולה מדף במזווה הרום הוירטואלי שלנו. הגוף שלו חלק ומאסיבי יותר, יש הרגשה של עץ, ריח של ענבים וטעם מאוד פירותי. למדענים המטורפים מעליית הגג יש מגע זהב. בין אם הם רוקחים ליקרים או מבשלים בירה (את היין שלהם לא טעמתי) זה תמיד יוצא מצוין, אבל הרום הוא ליגה אחרת. כמי שבסיס האם שלה הוא בכלל קוקטיילים וטיקי, זאת זכות גדולה בשבילי ללוות את ההתיישנות וההתפתחות של הזיקוקים של הרום הישראלי השני (מה זה הראשון? קפטן רום מהמדף התחתון בסופר, כמובן!)

אחרי הקג שמנו פעמינו לבית חצ'פורי שכבר היה סגור, אז נכנסנו במקום לסניף הבת ימי של פראג הקטנה. נמרוד הסתפק בקפה, החשאי הלך על אדלווייס כהה ואני הזמנתי קרושוביצה בהירה וגם לביבות תפודים. הזמנתי בהירה, אבל אני לא בטוחה מה קיבלתי, כי הצבע שלה היה ענברי ודי עמוק, אז יכול להיות שזאת היתה הכהה. פילזנר היא לא היתה, היא חסרה את המרירות האופיינית.

בתפריט של פראג הקטנה יש שני סוגים של קרושוביצה, בהירה וכהה, שניהם עם תכולת אלכוהול של 3.8%. והנה מלכוד: בספר המותגים מופיעות שתי קרושוביצות, האחת כהה בת 3.8% והשניה בהירה, פילזנר, עם 5% סטנדרטי. באתר היבואן רדקס מצויינים שני הסוגים שבספר. חיפוש בRATEBEER העלה בירה נוספת עם 3.8%, אבל ייצורה הופסק ב2010 והיא הוחלפה בבירה אחרת, עם 4.2% אלכוהול.

WTF?!?!?

הניחוש שלי – פראג הקטנה לא עדכנה את התפריט מאז ההחלפה.

מסקנה א': מכיוון שאני לא יודעת מה שתיתי, לא אחווה דעה ואחכה להזדמנות אחרת שתגיע בבקבוק או בתפריט והגשה קוהרנטיים יותר.

מסקנה ב': כדאי להסתובב עם הספר

בחזרה לטיילת בת-ים

הזמן: מוצ"ש (מעולם לא הבטחתי לכם לינאריות)
המקום: בת ים, KEG רסטו-בר
השותים: אני והחשאי
הנשתים: Bernard Pivo (עמ' 89), Tucher Bajuvator (עמ' 148)

כשיצאנו מבית הדודים של הקנדית לאחר פגישת פרידה חטופה והבטחות להתראות בשנתיים הקרובות, חצינו את האיילון ושמנו פעמינו לטיילת בת ים, לפאב הקג, שאותו גילינו באותו ערב כושל בו שתינו אורנג'בום. ההבטחה שנגלתה במבט החטוף פנימה אכן גם קיימה, לפחות עבורנו, אם לא עבור השולחן היחיד שהיה תפוס כשהגענו, בסביבות חצות אם לא אחרי כן.

התיישבנו על הבר וכאישה במשימה שוב לא נתתי לרגש שנוטה לכיוון המרדסו והסן ברנרדוס להשתלט ובחרתי בברנרד פיבו הבהירה מהחבית, שגם מופיעה בספר וגם נושאת שם מצחיק, שכמובן גרם לי לענות שוב על השאלון של מרסל פרוסט, או ליתר דיוק על האדפטציה של ג'יימס ליפטון מסטודיו למשחק. אני חוסכת מכם את התשובות. הן לא נוסבות על בירה. אז חוץ משם מצחיק אין על הברנרד יותר מדי. פילסנר לא מפוסטרת שלא הרשימה מדי.

הדופלבוק של טוכר, שלגמתי מבקבוק עקב השמועות שאוטוטו גם אותו לא ניתן יהיה להשיג בארץ, זה סיפור אחר: עשירה מאוד, עם טעמי סילאן, צימוקים וקומפוט של דודות, ותווית מגניבה ביותר, תסתכלו למעלה. מפוקסלת כמו הגיהנום אבל זה מה שמצאתי.

היה כייף בקג. אכלנו צ'יפס ביתי שמטוגן בקליפתו ודיברנו עם הברמן, הבעלים והחברה של הבעלים שבעברה עבדה בקרלסברג. דיברנו על הרגלי שתיה של רוסים מול ישראלים, על פאב באשדוד בשם גמברינוס ועל וודקות. הוא כיבד אותנו בצ'ייסרים של וודקה מתובלת בחזרת שהיתה חריפה וממסטלת. יצאנו לקראת שתיים בהבטחה שנחזור. מגניב שם.