ספיישל רמדאן – בירה ללא אלכוהול

הזמן: רביעי בערב, בזמן סעודת איפתאר
המקום: פינת האוכל מאיקאה
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Krombacher Non Alcoholic (עמ' 294)

טוב, זה ספיישל רמדאן בערך כמו שהמורטי ששתיתי מחוץ לפונדק מזרע היה ספיישל פסח, אבל המוח שלי מטוגן משווקים תחרותיים ושאר מריעין בישין שאין לי אלא את עצמי להאשים במפגש עמם, אז זאת הכותרת הכי טובה שיכולתי להנפיץ לטעימה ההשוואתית בין קרומבאכר חיטה (שכבר שתיתי כאן) לבין קרומבאכר חיטה ללא אלכוהול שמצאנו לפני שבועיים בטיב טעם.

מזגנו לשתי כוסות ולגמנו לסירוגין משני הוריאנטים שבסך הכל די דומים. הצבע אותו צבע עכור ויפה. הבירה הלא אלכוהולית עם ריח פחות דומיננטי, שהלך ונפתח במהלך הטעימה. בטעם יש משהו טיפהל'ה מלאכותי, כאילו שהמתיקות הודבקה לבירה. בנוסף, היא גם יותר מרירה, הקרומבאכר שטובה למוסלמים, למורמונים, לסטרייט אדג'ים שאוהבים את הטעם ולחובבי בירת חיטה שנוהגים באחריות, למרות שבעלי ברים רבים נוטים להסתכל עליהם כסרח עודף שמבזבז מקום ולא שועה למיקרו-צ'ייסרים של בושמילס+גולדסטאר במבצע.  אבל יש בננה, יש ציפורן, יש ראש קצף יפה והניואנסים באמת מינוריים. אני די בטוחה שבטעימה עיוורת לא הייתי מרגישה בהבדל.

 

הארד דיסק חיצוני

הזמן: שישי לפנות ערב
המקום: נינקאסי, לפני הסגירה
השותים: החשאי ופקעת העצבים AKA אני
הנשתה: Krombacher Pils (עמ' 291)

בשתי הזדמנויות שונות היום, שתיהן בהקשר של בירה, התייחסתי לחשאי בתור תאי הזיכרון הנוספים שלי או ההארד דיסק החיצוני. באמת, אני נעשית יותר סנילית מיום ליום, לא זוכרת מה קראתי ומה שתיתי, מותגים מתערבבים לי בראש ולא הריטלין, לא הB-12 ולא החומצה הפולית לא עוזרים לי. מזל שיש לי את החשאי, שלפעמים עושה קצת סדר בדברים. הוא זכר שאת המרדסו בלונד שתיתי במעברות בספטמבר, לדוגמא. בספטמבר! כדי להזכר במה ששתיתי בשבוע שעבר אני צריכה להכנס לבלוג. או הקרובמאכר פילז שהתלבטתי לגביו היום לפנות ערב בנינקאסי, לשם הגענו קצת לפני הסגירה וסיום שבוע ההרצה, כדי להתנחם בקרפלעך ובירה אחרי שקצת יצאתי משלוות הנפש ומסשן הלימודים: הוא אמר שהוא חושב שכבר שתיתי את זה, אבל בטוח לא כתבתי. אני לא זוכרת אם שתיתי בעבר קרומבאכר פילז, אבל כך או כך, לא כתבתי עליה.

בזמן שהחשאי נהנה מבירת חיטה בננתית מכוס ממותגת, אני לגמתי את הפילזנר שלי, שהתאים למזג האויר, למצב הרוח ולאוכל, מתוך לא אחרת מאשר כוס של אבאים (כוס הזכוכית עם המשושים שממנה אבא שלכם שתה מכבי/ נשר/ באדווייזר/ אמסטל בשנות ה-70 וה-80. להמחשה, ר' אודות הבלוג). הרגשתי כמו הכוכבת של הפאב. הקרומבאכר מגוזזת, עם ראש קצף יפה, טעם לימוני ולתתי אופייני.

מדינות הציר

הזמן: אתמול בערב
המקום: הסלון שלנו
השותים: אני והחשאי
הנשתים: Asahi Super Dry (עמ' 35), Krombacher Weizen (עמ' 293).

חזרנו מחדר הכושר והחשאי חשק בבירה. בצהריים אכלתי סושי ולפנות ערב הוא אכל סושי שהזמנתי עבורו ביתרת התקציב החודשי של הסיבוס. תזמון מצויין ותירוץ מצויין אף יותר להיפטר מהאסאי שבמקרר, מאותן בירות שנקנו רק בגלל הבלוג.

האסאי מוגדרת כבירה יבשה מאוד והפיות של שנינו לא חלוקים על ההגדרה. היא מאוד מרירה. אני הרחתי קצת מולסה. החשאי נזכר בפילסנר, אבל אמר שלאסאי יש טעמים עדינים יותר. התחושה בפה מעקצצת וזה נחמד בעיקר בקיץ. הסיומת קצרה ולא מעניינת. לא נשאר כלום בפה אחרי שבולעים – לא תחושה, aftertaste וגם לא זכרון. לגמרי בירה לסמן עליה את הוי ולעבור הלאה.

אז עברנו הלאה היישר לבירת החיטה של קרומבאכר, כי מגיע לנו ללכת לישון עם טעם טוב על הלשון. בשבוע שעבר שתינו את הכהה של המבשלה ונהנינו מאוד, אז שמחנו לגלות את הבקבוק של החיטה במקרר. החשאי חימם נקניקיות  טבעול על מחבת הסטייקים וקלה על אותה מחבת לחם שחור שאותו מרחנו בהרבה חרדל, שמנו פרק של הIT Crowd בDVD וחלקנו בקבוק. אכן בירה טובה מאוד. טיפה'לה מרירה ומאוזנת להפליא. טעמי הבננה עדינים ולא משתלטים.

החשאי כל כך נהנה שהוא רוצה לערוך טעימה השוואתית מול בירות חיטה גרמניות נוספות, כאלו שעונות על חוק נירנברג הטוהר הבווארי. רעיונות להשוואה (חוץ מוויינשטפן ופאולנר המובנות מאליהן) יתקבלו בברכה.

נ.ב: תראו תראו, רובוט בירה!

באה מנוחה ליגע

הזמן: אתמול
המקום: עמק יזרעאל
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Moretti (עמ' 187), Krombacher Dark (עמ' 292)

החשאי ואני מטיילים הרבה, אבל בחגים נוהגים להתבצר בבית.להתקע בפקק ליד טבריה כשמצד ימין מחנות פליטים מעושנים על החוף זה לא בדיוק סוג הבילוי המועדף עלינו. אבל הקנדית בארץ והבטחנו לקחת אותה לטיול בצפון, אז העברנו שעות נפלאות מתחככים בפגושים של מאזדות. אכלנו חומוס באל-שייח בנצרת, נסענו בגולן והפלאפון קפץ לרשת הירדנית בירידה לחמת גדר, חצינו את "עמק המעיינות", שגם אם ישנו לו את השם למדיסון אבניו לא יעזור למושבי הסביבה כלום  עיר המחוז שלהם היא בית שאן וההדחקה מוציאה אותם פאתטיים, ועלינו לגלבוע, שם לנו אצל טפת בהר גלבוע, בת הדודה של הקנדית. ישנו באוטובוס ישן כי הצימר היה תפוס ע"י אורחים משלמים, אבל ראינו את הצימר מבפנים וכפיינשמייקרית עם עבר בענף התיירות ועם פז"מ צנוע אך איכותי בצימרים – מגניב שם ובאמת שקט ומבודד.

בבוקר יום שישי, אחרי ארוחת בוקר בחצר, הקנדית נלקחה לירושלים ע"י בן דוד אחר והחשאי ואני נשארנו בחווה ודיברנו על בירות עם הבן של טפת ועם חבר שלו. הם סיפרו לנו על הפאב של עין חרוד (הם לא ציינו אם מדובר באיחוד או במאוחד), שמגיש בירה ביתית שמישהו מהקיבוץ מבשל. קוראים לבחור צרפתי אאל"ט. מישהו יודע משהו?

כשהתחיל לרדת גשם יצאנו לדרך והגענו למפגש מזרע. נכנסנו לאל-באבור אקספרס, שמגיש חומוס עם צנובר במובן של חומוס עם גרגיר צנובר, מאובזר בשירות מזעזע ובהרבה יומרה שלא באה לידי ביטוי במנות הבעיקר חסרות והלא ממש מלהיבות. ככל שאל באבור מתרחקת מואדי ערה כך היא מתדרדרת יותר. אני מחכה לדוכן הכשר בקניון איילון. את החנות של מזרע החליפו בסניף של טיב טעם. שמנו פעמינו למדף הבירות ובזזנו 6 בקבוקים של סקיירקרו ושל הובוגובלין (מה כל כך בוער? זה). השארנו שניים לטובת המטיילים ובעודנו מחכים בתור לקופה הבחנו במקרר בבקבוק של מורטי, שהחשאי זכר שמופיע בספר.

בטח יש כלמיני חובבי בירה עם כוסות פיינט/ חיטה/ טוליפים/ מאג של אבאים בתא המטען. לנו אין כלום חוץ מפותחן שמסונף לצרור המפתחות, אז שתינו מהבקבוק. קלאסי. צורת ההגשה, כן?

היה נחמד לז'אנר. לא מרגש. רמז למולסה בטעם, אבל כמה כבר אפשר להתעמק כששותים ישר מהבקבוק?

חשבנו שאת הבירה הבאה נשתה בכוסות זכוכית מתאימות, אבל לסלארה בקיבוץ גניגר היו תכניות אחרות:

זה לא כל כך נעים לראות פאב סגור.

המשכנו הלאה, לצומת רמת ישי. גונבו לאוזנינו שמועות על מרכול עם חדר קירור לבירה. הגענו לנדב קינוחים שלא נתן לפסח לחרפן אותו והגיש מאפים שמנמנים ומקסימים. המרכול ששכחתי את שמו נמצא ליד תחנת הדלק ואכן יש לו חדר קירור לבירות עם מבחר מעולה ועם בירות שלא יצא לנו לראות בעבר – ולא רק כלמיני רוסיות אלמוניות ומפוקפקות. בחרנו בבירה גרמנית שלא מופיעה בספר וששכחתי את שמה (היא במטבח, אין לי כוח לקום ולבדוק) ובקרומבאכר כהה, שזכרנו שנמצאת בספר. הפעם לקחנו שתי כוסות פלסטיק מהחנות ושתינו בסגנון עדות יד חרוצים, על גג האוטו:

(הדרך מכאן לוודקה-רדבול וסכין בגרב קצרה מתמיד).

היה טעים. בירה עשירה, עם טעמים קלים של קלייה וריח קלוש של אפרסק. כיף גדול!

משם חזרנו הביתה לבועה התלאביבית. נכנסתי למיטה ב-7 והתעוררתי ב-10 בבוקר.