לקראת פסטיבל הבירה של זמן אמיתי: לאפינג בודהה בצהריים

הזמן: שבת בצהריים, בין טעימה מודרכת בשישי לטעימה כאוטית במוצ"ש
המקום: סלוננו השמשי
השותים: החשאי ואני
הנשתה:Laughing Buddha Single Malt IPA

פסטיבל הבירה שיתקיים ביום שישי הקרוב במועדון זמן אמיתי בתל אביב שימש תירוץ טוב לשלוף מהמקרר את אחת הבירות שקנינו לפני הפסח מלאפינג בודהה, מבשלה כבר-לא-ביתית, עדיין-לא-בוטיקית-ברשיון, ותיקה (השתתפה לראשונה בתחרות בשנת 2005!), מגוונת (ברזומה: פורטר, IPA לסוגיו, יין שעורה, סטאוט, חיטה, מעושנת ועוד ועוד…) עם נטיה לאחוזי אלכוהול גבוהים.

אני לא יודעת מה הסיפור של הסינגל מאלט IPA. אולי קיבלתי הסבר במעמד הקניה, אבל בינתיים שכחתי. בכל מקרה, זאת בירה צלולה וענברית, עם ראש קצף מלא ולבן וריחות פירותיים האופייניים לכשות. בטעם יש מרירות כשותית לא תוקפנית מדי וגם הדים של לתת. אחוז האלכוהול הגבוה (7.5%) לא הורגש בטעם, דבר שיש לציין לזכותה של הבירה. עם זאת, היא כבדה וקשה לשתיה לבד – איזה מזל שאנחנו חולקים בקבוקים.

אם יתמזל מזלכם, חוץ מהבירה שהבודהות ימזגו בשישי הקרוב, הם יטעימו וימכרו צנצנות של אג'יקה, AKA סחוגרוזיני, שעשוי מכוסברה, שום ושמן.

הפייסבוק של מבשלת לאפינג בודהה כאן

כתבנו גם על הסטאוט ובירת החיטה שלהם כאן

וזה האירוע:

כשבודהה צחק

כשחזרתי מהביקור אצל סבתא מלכה חיכה לי בבית חשאי רעב וצמא לבירה. הצעתי לו שנפתח את הבקבוקים שקנינו מזמן-מזמן מלאפינג בודהה, שמספר חודשים מחכים לנו במקרר. "אם הבירות גרועות את לא כותבת עליהן", הוא השביע אותי. אנחנו מכירים ומוקירים את האנשים שעומדים מאחורי הלאפינג בודהה כבר די הרבה זמן ואוהבים את הבירות שלהם. חששו של החשאי נבע מהזמן שעבר מהקניה, שבחלקו הבקבוקים פשוט עמדו על השיש במטבח, נתוני פתיחה שעלולים לא להיטיב עם בירות בוטיק.

החשאי, כהרגלו, דיבר בהגיון. הבודהיסטים הם אנשים טובים שמכינים בירה טובה. אם הבירה גרועה בגלל החורניות שלנו, לא מגיעה להם קטילה. סליחה, לא מגיע לקוראים דיווח על בירה שקלקלנו במו ידינו.

אז הוא השביע ואני לא מפירה הבטחות שניתנות לאחי לנשק, מה שאומר שיש אמת בפרסום ובתוית שלפיה הבירות טובות לשתיה עד מתישהו ב2012, שבכלל לא שמתי לב אליה עד שהוצאנו אותן מהמקרר.

כאמור, קנינו את הבירות מזמן, באחד הביקורים בבירדי/ רחוב שלבים. אולי כתבתי על היום הזה בבלוג. אני זוכרת שהם בדיוק התחילו ליישן איזו בירה עונתית לחורף שעוד מעט מגיע ושרצינו לקנות בירות שלהם שטרם שתינו ולכן חזרנו הביתה עם בקבוק של B Stout ובקבוק של Honey Flower Wit.

התחלנו עם בירת החיטה, שצבעה זהוב, מעט שקוף ושאיננה בועתית במיוחד. היו לה ריחות של דבש ובננה וטעם מעקצץ של דבש, טיפה צ'ילי וטיפה זרעי כוסברה. המרקם שלה חלק והאפטרטייסט ארוך ונעים. בירה עדינה ומפתיעה, שנינו נהנינו ממנה.

לסטאוט צבע שחור ומעט בועות. ריחות של שוקולד, ליקר דובדבנים ורבדים של קלייה וקפה שמתחבאים תחת הריחות הדומיננטיים. הטעם תרופתי במקצת – ביחס לסטאוט טעמי הקליה קלים, אבל הבירה לא רעה בכלל.

אחרי שנפנה את המקרר נקפוץ לבקר את הבודהיסטים הצוחקים כדי כדי להצטייד בבירות נוספות.

ישן וגם חדש

הזמן: שישי אחר הצהריים
המקום: מולי בלומ'ס ולפני זה בבירדי
השותים:  החשאי ואני
הנשתים: Guinness Draught (עמ' 105), Kilkenny (עמ' 283) ולפני זה בירות חדשות ממבשלת De Halve Maan

אחרי ההדרכה של דובל ביום רביעי החלטנו החשאי ואני להגיע למולי בלומ'ס בשישי אחר הצהריים. הפרוייקט הזה היווה סיבה טובה לבקר בפאב ותיק שמעולם לא יצא לנו לשבת בו. הייתי במולי בלומ'ס פעם אחת, כשרק התחלנו לצאת. בת דודה שלי הגיעה לארץ עם פרוייקט תגלית ונפגשתי איתה (ועם עשרות בחורות אמריקאית מסונדלות ומצווחות שכרכרו סביב המאבטחים המסוקסים-עאלק) בפאב האירי החדש דאז, שממוקם ברצועת התיירות התלאביבית. מאז עברנו ליד המולי בלומ'ס פעמים רבות. תמיד מפוצץ שם ותמיד קהל המבלים נראה צעיר מדי/ תיירי מדי/ לא מקומי מדי לטעמי המתנשא.

אז הגענו לשם ב5 אחר הצהריים. היה מלא למדי, יחסית לשעה, אבל במה שהרגיש כמו שכונה במובן הטוב של המילה: קבוצות של אנשים בבגדי בית, ילדים בעגלות ועל הרגליים, סשן מוזיקה אירית שלא מפריע לדבר, וברמנים שעמלו על מזיגה איטית מהחבית. חוץ מעניין המזיגה האיטית והאויר הנקי, המולי בלומס בשישי בחמש אחר הצהריים הזכיר לי את הפאב שנהגתי לפקוד כשגרתי בצפון אנגליה: פאב במובן Public House, מקום מפגש קהילתי ונטול יומרה.

במולי בלומ'ס אין מבחר ענק של חביות, אבל אנחנו הגענו בשביל הגינס. אולי יותר מכל בירה אחרת, טיפול לא זהיר בחבית או בצנרת פשוט הורס את הגינס, וכמה שהיא פופולארית, כך גירסאות מעפנות שלה נמזגות ערב ערב בפאבים ברחבי המדינה. לא כך במולי. תחלופת החביות מהירה, והגינס טריה ומרעננת. אני לא חובבת סטאוט, ואם כבר סטאוט אני מעדיפה אותן בוטיקיות ומתובלות, אבל היא היתה טעימה וקרמית. omef שאייש את הבר המליץ על נקודות נוספות בעיר שעושות כבוד לגינס: פאב בשם הפוסטר'ס וגם השופטים הותיק. זה מתווסף לפוסט קפה בקינג ג'ורג' עליו טוקבק בבלוגו של עכברוש העיר. לא אתחיל במשימת ברזי גינס, אבל אשמח לשמוע חוות דעת על המקומות האלה ועל ברזי גינס טובים אחרים בארץ (וגם על גולדסטאר, כי כאן אני כבר במשימה). בהמלצת הברמן המשכתי לקילקני, אותה בירה ששתיתי בשבוע שעבר בטמפל בר. אני עדיין לא משתגעת על הבירה, אבל וואלה, כשהיא טריה היא טעימה יותר.

אכלנו קדרת רועים צמחונית, פטריות בפירורי לחם וכריך גאודה ולאחר מכן קפצנו לסבתא לקידוש. לא אתאיסטי, אבל היינו חייבים להוריד את השפעת האלכוהול, כי למעשה המולי בלומ'ס היה הסיבוב השני של אחר הצהריים. בסביבות 2 קפצנו לבירדי, כדי לומר שלום ולשתות איזו בירה קלילה מגזרת הפירות, אבל המקרר במקום התחדש בשלוש בירות בלגיות ממבשלת De Halve Maan (חצי ירח) מברוז', אז היינו חייבים לנסות אותן:

Brugse Zot: בירה בלונדינית קיצית ובועתית עם 6% אלכוהול

Zot Dubbel: בירה חומה וכמעט אטומה בת 7.5% אלכוהול, ריח של שוקולד. החשאי אומר שיש ענבים בטעם ובריח, אבל אני טעמתי חום, דבר שמחד מתאים לצבע הבירה ומאידך מעיד על סינסתזיה קלה. האלכוהול מורגש.

Zot זה שוטה בפלמית והבירה ממותגת באיור של ליצן חצר ומוגשת בגביעים גבוהים עם הטבעה של האיור בבסיס.

הבירה השלישית מהמבשלה, שמעוטרת באיור של חצי ירח היא הStraffe Hendrik, בירה מסגנון טריפל עם 9% אלכוהול ועם ריח של בישקוטי וטעם מתקתק ומעקצץ, קצת כמו של תפוח.

אחר כך נכנסנו לשכנים, מבשלת Laughing Buddha, שריח הבישול משם מילא את הקומה ואת ריאותי. קנינו שתי בירות שטרם טעמנו – סטאוט וחיטה – ועכשיו אנחנו ממתינים בסבלנות לבירות החורף שהתחילו להתסיס שם.

לקחתי הביתה את הפקקים, כי הם היו כל כך יפים.