וינה מקסיקו

הזמן: שבת בצהריים
המקום: בפינת האוכל עם סלט טחינה ועגבניות
השותים: הוא ואני
הנשתה: Negra Modelo (עמ' 206)

אני חסידה שוטה של אוכל מקסיקני ושל פולק-קיטש מקסיקני. אני אוכלת אבטיח עם טבסקו ומלח, יש לי אוסף קטן של מילגרוס, מזכרות של הבתולה מגוואדלופה, גולגלות של יום המתים וקופסה של לוטריה. אבל כשזה מגיע לבירה מקסיקנית אני לוקחת צעד אחד אחורה. קורונה? סול? פחיות הבירה המפוקפקות שנמכרו במחיר מופקע במזקל בפלורנטין? לא תודה, או לפחות לא סוליקו, בלי מיצ'לדה (שזה בגדול, בלאדי מרי עם בירה).

הבטיחו לי שנגרה מודלו היא אחרת. לאגר כהה ועשיר. הבטיחו וקיימו. כשמזגתי לסניפטר הרחתי ניחוח עמוק של לתת וניחוח קל של צימוקים. הטעם עדין. היא נחמדה, אבל לא מתעלה על חברותיה לקטגוריית הלאגר הוינאי (סם אדמס בוסטון לאגר, ברוקלין לאגר וגולדסטאר) ומבחינת עלות-תועלת שלושת האחרות זולות יותר.