דו-קרבות בפורטר אנד סאנס

הזמן: אתמול בערב, אחרי קפה וקרואסון שקדים במאפיית לחמים
המקום: פורטר אנד סאנס ברחוב הארבעה
השותים: החשאי ואני, מאוכזבים שנקלנו בדלתות נעולות בדאנסינג קאמל ונכונים לשתות הרבה כי הגענו בתחבורה ציבורית
הנשתים: Sir Alex (לא בספר), Bitburger (לא בספר), Barbar Winter Bock (עמ' 84), Spaten Optimator (עמ' 305), Gordon Finest Scotch (עמ' 103), Bernard Dark (עמ' 90)

פורטר אנד סאנס הוא אטרקציית בירה אמיתית, עם כחמישים ברזים שבצינורותיהם זורמים להיטים כניוקאסל וסן מיגל לצד מותגים לא שגרתיים כסמיקלאוס ואורבוק 23. שתינו שם בקיץ האחרון אחרי מס' נסיונות כניסה כושלים – המקום תמיד מלא – ובגלל שזכרנו לרעה את האופציות הצמחוניות העלובות בתפריט לא ביקרנו שם שוב. אחרי שהגענו לדאנסינג קאמל הסגור החלטתי להתייחס להמלצה של הילדה השוודית המתה, שבחלופת מיילים שהתנהלה לאורך היום כתבה שהאוכל דווקא בסדר. היא טבעונית, אז אם היא הסתדרה שם לחלוטין מגיעה לפורטר הזדמנות נוספת, מה גם שעצרנו קודם לפתיח פחמימתי בלחמים השכנה.

לאחר עיון בתפריט החביות החלטנו להתחיל בבירות קלילות ולטפס בהדרגה. בחרנו שתי בירות שלא זכרנו מהדפדופים הלעתים-יומיומיים בחוברת המותגים (אני לא זוכרת את מספרי העמודים בעל פה, אוקיי?): אני הזמנתי שליש של סיר אלכס הצ'כית והחשאי הזמין כוס של ביטבורגר הגרמנית.

הביטבורגר, שהיתה טעימה יותר מהשתיים, היא פילסנר בעלת מרירות מעודנת וריח שהזכיר לי ביסקוויטים. הסיומת שלה ארוכה וטעימה. סיר אלכס מרעננת, עם אף של סוכריות ורתר'ס אורגינל ופה מריר. הסיומת שלה קצרה ונשכחת והגיזוז שלה בינוני. ניסיתי לחפש פרטים על הבירה הזאת, אבל לא מצאתי עליה כלום – לא בגוגל, לא בביר אדבוקייט ולא ברייט ביר. אני חוששת שטעיתי בכתיבת השם. מישהו יכול לעזור? (עדכון – זאת בכלל בירה גרמנית בשם Alex Rolinck. תודה רבה לDSG)

אחרי הפתיח עברנו לבירות מהספר ובלי היסוס הזמנו את האופטימייטור, הדופלבוק של שפאטן, שלפני מס' שבועות נאמר לנו שהסטוק אוזל ושתיכף לא נוכל להשיגה. אהבתי אותה. בריח שלה אפשר למצוא סילאן, צימוקים, תפוחים מבושלים ושזיפים מיובשים והטעם הקצת חרוך תואם: מאוד "מבושל", כמו לפתן מרוכז. ביקשנו מהברמן טעימה מהדופלבוק של בישוף כנקודת התייחסות. הבישוף היא יותר בירה מתירוש, והטעמים שלה הרבה פחות מרוכזים משל השפאטן. שנינו מעדיפים את הבישוף.

במקביל אליה שתינו את הווינטר בוק של ברבר. על הברבר הרגילה אני לא משתגעת  וגם זאת נעשתה קשה לשתיה אחרי זמן קצר. הריח שלה פרחוני, כמו צוף, והטעם פרחוני-דבשי. המרירות שלה בקושי מורגשת והסיומת תרופתית.

כמו ב1940, גם בסיבוב הזה גרמניה ניצחה.

בנקודה הזאת חיזקנו את עצמנו בניוקי סולת צמחוני ומצוין ולאחריו הזמנו את הסיבוב האחרון לערב, שכלל את הפיינסט סקוטש של גורדון הסקוטית והברנרד הכהה מצ'כיה. הגורדון חזקה, 8% אלכוהול, ומוגשת בכוס thistle ייחודית ומהנה לאחיזה. הריח שלה דובדבני במקצת וטעמה מתוק-מריר ומשלב מרירות עם דובדבן וקצת עץ, בעיקר בסיומת. קשה לי עם הבירות של גורדון. הן תקיפות מדי עבורי.

לברנרד הכהה יש קצת סילאן בטעם כמו בדופלבוק, אבל זאת לאגר מרירה ומוגזת. גם הריח שלה דופלבוקי אבל מריר. נהניתי ממנה. החשאי גם. כן, כן, סוף סוף נמצאה הבירה הצ'כית שהתחבבה על החשאי. תיכף המשיח דופק בדלת.

בסיבוב הזה הברנרד ניצחה ובנקודה הזאת החלטנו לפרוש, לטובת חשבון הבנק והבריאות.

בלגית, אמריקאית ואירית על הדרך

הזמן: יום שישי
המקום: בירדי בצהריים, פאב השופטים בלילה
השותים: החשאי ואני
הנשתים: O'Hara's Irish Pale Ale (שוד ושבר! לא בחוברת!), Samuel Adams Double Bock (עמ' 241), Bel Pils (עמ' 62)

לו רק היתה לי סיבה כלשהי לצאת מהדירה בצפון הישן, רחוב שלבים ביפו היה מועמד ראוי לרילוקיישן. חרף העובדה המצערת שככל הידע לי אין ברחוב הזה חללי מגורים, לו הייתי גרה שם בטח היו עוברים שבועות רבים בלי שהייתי יוצאת מהרחוב, שמרכז את כל מה שאני צריכה למחייתי: פלאפל ג'ינה, בייגלה רומני, חנויות עודפים ובירדי. כן, חנות המשקאות הקבועה שלי והחנות הסמי-קבועה גם שוכנות בשלבים, אבל בירדי – איזה כיף בבירדי! יש שם מקרר עם בירות לשתיה במקום, מדף עם בירות לקנות הביתה, בייגלה וסוכריות חופשי, Crew קבוע של בירגיקים ומבשלים (או בירגיקים מבשלים) ולפעמים גם ריח של בירה בהתהוות שמגיע מהשכנים לקומה, מבשלת Laughing Buddha.על הקירות מדפי עץ עם קטלוג הבירה האישי של גדי דבירי: מאות בקבוקי בירה מכל העולם.

הגענו בצהריים, לחוצים בזמן ולחוצים על בירה. כשנכנסנו היינו צריכים כמה שניות להתגבר על הדיסאוריינטציה; במקום להגיש בירה גדי וגלית העבירו את חול המועד בשיפוץ החלל. התחלנו בטעימות של בירה מבוקבקת מהברוהאוס ברוטשילד. זאת בירת הבוטיק הישראלית הראשונה שנחשפתי אליה: גררתי לשם את המשפחה כשהמקום רק נפתח (סוף שנות ה-90?) וגם התלהבתי מאוד. בביקורים חוזרים ההתלהבות הצטננה וקפאה לגמרי בספטמבר האחרון. לא התלהבנו מהדגימות.

מהמקרר הוצאתי את הפייל אייל של או'הארה'ס, שרציתי לנסות כבר די הרבה זמן, והחשאי שלף את הדופלבוק דאבל בוק של סם אדמס. האייריש פייל אייל: ריחה הדרי, צבעה ענברי, היא נעימה לשתיה ובעלת מרירות נמוכה. טעימה ומרעננת, אבל לא מרגשת כמו שIPA צריכה להיות. אולי ככה זה באירלנד. הייתי בטוחה שהיא מופיעה בספר אבל היא לא. שוב השחתתי תאי כבד לריק. טוב, לא לריק. רציתי לשתות אותה בכל מקרה וגם לא התאכזבתי.

הבירה של החשאי: סם אדאמס דופלבוק. אחד הסגנונות האהובים עליו ואחת המבשלות האהובות עליו. הדופלבוק של סם אדמס כבדה, 9.5% אלכוהול, מתקתקה בהתאם לז'אנר, עם טעם אופייני של סילאן. אהבתי אותה למרות שהיא היתה קצת כבדה בשביל היום, השעה והזמן הדוחק.

Flash Forward

(פלאפל/ סביח בג'ינה, פספסתי אוטובוס, החלטתי להשאר בעיר, החשאי הלך לעבוד, הברזתי מפילאטיס לטובת שנ"צ, קידוש אצל סבתא, "גטו" בקאמרי)

אחרי ההצגה החלטנו לסיים את הערב בבירה בפאב השופטים, מקום שנבחר בזכות הקרבה לקאמרי. נחמד בשופטים – בר עץ ישן, לקוחות נטולי פוזה, שירות ידידותי וטוסטים של פעם – אבל הבר והברזים לא מספיק מגוונים עבורנו כדי שנטריח את עצמנו לשם בשגרה. החשאי לא התלהב בכלל מההיצע והזמין מרדסו טריפל (כתבתי עליו לפני חודש, חפשו בתוויות אם זה מעניין אתכם) ואני שמחתי על ההזדמנות לנסות את הבל פילס, ייבוא חדש של נורמן, בלגית שמתחפשת לגרמניה/ צ'כית, בהירה עם ריחות טיפה לימוניים, לא ממש מרירה ודי נחמדה. "מוצלחת לאוהבי הז'אנר" אומר החשאי. אני נהניתי ממנה. חצות, היה יום עמוס. היא באה לי בטוב.

נפלתי בסופר

הזמן: בשבוע שעבר
המקום: שופר סל דיל בני ברק
בתור: החשאי
מגיעה לפגוש אותו: אשתו הפוחזת

הוא סיים את הקניות לחג ונתן למכר שלו לעקוף אותו בתור. אני נכנסת לתור, מתנשפת אחרי שחציתי את פרדס כץ ועליתי וירדתי מגשרים בצומת הכי מכוערת בארץ. מעיפה מבט על העגלה. יש כמעט הכל: פיתות, מארזים של נשר מאלט, נייר טואלט וחמאת בוטנים, אבל הוא שכח לקחת גרנולה. אני רצה למדף, שולפת שלוש אריזות ובדרך חזרה נכנסת למחלקת השתיה, לבדוק את מדפי הבירות ולראות אם יש משהו שכדאי לקחת הביתה. בשגרה, מב"י וטמפו, לא מעניין מספיק כדי להכניס הביתה. עוד יצא לנו השנה לשתות קרלסברג וטובורג בחוצות ולגינס מבקבוק מעמ' 104 אני עדיין לא מוכנה.

ואז מצאתי על המדף בירה צ'כית. Paka Pramen שמה. לא מוכרת. היא בטוח בספר, חשבתי לעצמי כששלפתי בקבוק ומיהרתי איתו לתור. החשאי הסתכל בחשדנות ושאל אם אני בטוחה. "תעמיס," השבתי. הוא העמיס.

****

אנחנו צריכים לפנות את המקרר, לעשות מקום לקולקציה המלאה של בירה בלטיקה שהבאנו בשבוע שעבר. החשאי הציע שאביא בקבוק שילווה את הקריאה במדריך של הBeer Machine (איך הגיע אלינו המדריך של הביר מאשין? בתוך הערכה. איך הגיעה אלינו הערכה? קראו כאן). רק התעוררנו,  אני אפילו לא אכלתי ארוחת בוקר, אז בירה קלילה עם אחוז אלכוהול נמוך, קרי הבירה הצ'כית מהסופר, התאימה לצורך העניין. הכנתי טוסט עם חומוס, סחוג ירוק ופרוסות מלפפון כדי להתאים את ארוחת הבוקר לתווית הירוקה של הבירה ומזגתי לכל אחד חצי בקבוק של בירה משעממת מהסופר עם ראש קצף יפה וטעם לא חשוב, לא של לתת ולא של ז'אטץ. בזמן שעמלתי על הטוסט, החשאי חיפש את הבירה בחוברת, ומשלא מצא יעץ לי לקחת איתי את החוברת לקניות או לחילופין, אם אני חייבת לקנות בירה שאני לא מכירה, שלפחות אעשה את זה בחנות משקאות נורמלית, שם הסיכוי ליפול על ג'יפה קטן יותר.

בכל מקרה, יש הכשר של חתם סופר אז זאת בירה שטובה לקירוב לבבות או שקר אחר כלשהו.

הערות לסיום:

1. היום חוזרים לשגרה עם בירה שמוזכרת בחוברת.

2. אחרי שקראנו את ההוראות החלטנו לא לשחק עם הביר מאשין בבית, אז מחר בערב נפלוש לבית של ההורים של החשאי ונהפוך את המרתף הקריר עם המקרר הרזרבי למגרש המשחקים שלנו.

גברת בזלת

הזמן: מקודם
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתים: בזלת פילזנר (עמ' 53)

הבזלת פילזנר היתה אמורה להילגם במבשלת הגולן במרכז המבקרים המיליטריסטי בקצרין, בשורה אחת עם שאר הבירות מהמבשלה, אבל בשבוע שעבר, כשנרשמתי למועדון הברמנים של זמן אמיתי קיבלתי במתנה זוג בקבוקים עם כוס טוליפ חמודה. ניסינו לשנות את רוע הגזרה ולקבל את הדופלבוק במקום, אבל האנשים שאיישו את הדוכן של בזלת היו קצת ערלי לב, או עייפים, או שסתם לא היה להם כוח לטרוח. נו, עדיף לתקתק קודם כל את הבירות המעפנות בכל מקרה ולשמור את האהובות למועדים שמחים או מיוחדים יותר מסתם ארוחת צהריים של שבת, עם כל הכבוד לפסטת העגבניות-אפונה-שום טרי שבישלנו היום.

קלילה, פרחונית-כשותית. לא רעה אבל לא מרגשת. לעומתה, ליקר התאנים שרקח ארם ממבשלת אביר האלה היתה בדיוק מה שאפשר לצפות מתוצר של המבשלה הזאת: סמיך, מתוק, טעמים חזקים מאוד עם רמזים של צ'ילי וקינמון. הלך מצויין עם השוקולדים של פושון שהתמוססו לנו בפה.

אל תהיה מבואס – שתה אייל של באס

הזמן: לפני שעתיים
המקום: שאפה בר ביפו
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Bass (עמ' 77)

שישי בערב אחרי יום מפרך וקילומטרים של תל אביב שנחרשו באול-סטאר. החזרנו את הקנדית לחולון לארוחת שישי וחזרנו ליפו כדי להזין את החשאי. התפריט של השאפה בר נראה סביר וידידותי לצמחונים ועם קצת מאמץ אפילו לטבעונים ובברזים זורמים שם פילזנר ובס. מחירים סבירים לת"א (26 ש"ח לחצי), Happy Hour ידידותי (שעתיים, 1+1 על כל תפריט האלכוהול, אפשר להתחלק), ההמונים שמילאו את הסמטאות בצהריים התפזרו לארוחות ערב ומזג האויר היה נעים. אנחנו בדרך כלל מאלה שיושבים בשולחנות בפנים, בפינה, אבל חייבים ליהנות מעשר הדקות הללו שבהם מזג האויר בעיר נסבל.

אין הרבה מה לומר על הבאס. אייל אנגלי ישר ולעניין. אני מזמינה אותו כשאין משהו מעניין יותר או כשמתחשק לי משהו קליל. כשהבחירה היא בין הבאס לבין פילסנר, או בירות מבקבוק, אלך על הבאס.

המזטים שהתלוו לבירה היו טעימים, במיוחד סלט המוצרלה והשרי שהיה מוצלח במיוחד. השירות – אחד המזעזעים. עזבו, לא נכנס לזה. חבל, שישי.

Off Label – בנוהל הרגיל, אם אני שותה משהו מעניין שלא נכנס לספר אני כותבת גם עליו. והפעם: SPA מרענן של גל'ס, שהתארח ביריד ההדפס בבעלי מלאכה ברח' י.ל פרץ (ולא במרכז בעלי מלאכה). גל ציין בפני שאני תמיד מצליחה להגיע אליו כשכבר לא נשאר לו כלום. בפעם הבאה אנסה להשכים קום.

מרכז אירופה פינת פתח תקווה

הזמן: אתמול, 10 שנים בדיוק מהדייט הראשון שלנו
המקום: פראג הקטנה באלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Edelweiss Snowfresh (עמ' 25), Erdinger Weissbier (עמ' 44), Gambrinus (עמ' 106)

לפני פראג הקטנה היינו בג'מס בפתח תקווה בצהריים. החשאי הגיע אחרי הפיזיותרפיה ומאחר וזאת באמת אחת מהאופציות היחידות הסבירות באזור חוץ מסביח וחביתות ירק שוחות בשמן, ביקרנו שם שוב בפעם השלישית מאז פתיחת הבלוג. יש עוד שתי בירות של הג'מס שלא שתינו – הלאגר והפילס – ויש גם את הבירה של בלייזר. החלטתי להמתין עם השתיים שמתועדות בספר ונאלצתי שוב לוותר על הבירה של בלייזר, כי בעוד שבדרך היין ליד הבית אפשר לקנות בקבוקים, בחנות המפעל חסר. חזרנו לאמבר אייל ולחיטה, שנטעמו שונה מהפעם שעברה. אולי זה אנחנו, אולי זה הבישול. סלט השוק, אגב, מעולה. אני לא נוהגת להזמין סלטים כשאני אוכלת בשוק, אבל אחרי שהחשאי הזמין את המנה בפעם האחרונה זאת הבחירה הצמחונית המועדפת עלי במקום: עגבניה, מלפפון וצנונית חתוכים גס, המון כוסברה ורצועות בצל ירוק, שמן זית טוב, לימון וזהו. גן עדן.

בערב נסענו לאלנבי. חשבנו שיש אירוח של מבשלה ישראלית בברז אבל כשהגענו נוכחנו לגלות שאין שם שומדבר מיוחד. אם לא היינו משלמים על חניה בטח היינו חוזרים הביתה או מדרימים לפלורנטין, אבל בגלל עסקת החליפין עם אחוזות החוף – 10 ש"ח תמורת מלבן אספלט תחום בפסים לבנים – החלטנו להשאר בסביבה. ניסינו למצוא מקום בנחלת בנימין אבל הכל נראה שקט או מעושן מדי, בנורמנ'ס היה צפוף, הברזים בסלון ברלין לא רעים בכלל אבל המקום היה קצת מעושן ואת המנזר החשאי ממש שונא.  בלית ברירה נכנסנו לפראג הקטנה. זה הזמן לגלות שהחשאי, בחור יקר שכמותו, הוא צ'כופוב. הוא סבבה עם קפקא, מסתדר עם סקודה (בעיקר עם תעשיית הנשק אבל גם עם הרכבים מאז שהחברה נמכרה לפולקסווגן) ומחבב את "התקווה" על שבעת בתיה, שנגנבה במלוא עזוז מסמטנה. אבל כשזה מגיע לבירה צ'כית הוא מאוד מתבאס שהגרמנים נעצרו בסודטים בשנות ה-30.

לדבריו, ברגע שהוא מריח כשות מסוג סאאז, הוא מקבל תפרחת.

בכל מקרה, אחרי שעברנו על התפריט בחוץ וראינו שיש נציגויות אוסטריות וטראפיסטיות בברזים, נכנסנו.

התיישבנו על הבר. הוא הזמין אדלווייס כהה ואני, שמנסה לתרגל סובלנות לפחות בכל הקשור לבירה, גמברינוס. האדלווייס מוגשת בכוסות ממותגות עם  צריבת זכוכית של האלפים שגרמה לי להתגעגע לשרונסקי חברתי הגולשת ולצלילי המוזיקה (ביולי האחיינית מגיעה לארץ – אני כל כך הולכת להושיב אותה לצפות איתי בזה!), הגמברינוס בכוס ממותגת אף היא. הגמברינוס היתה כייפית, לא מרירה מדי ועם סיומת גרעינית שאני מחבבת. האדלווייס, כחיטה כהה, טיפה מתכתית, עם הדהוד בננה שצריך להתעמק כדי להרגיש.

את הבירה ליוותה מנת לנגוש: לחם אפוי, מטוגן עם שום והר של גבינה, מהמאכלים הגאוניים האלה שגורמים לך לקוות שלמרות שביתת הרופאים יש באיכילוב איזה קרדיולוג בסטנד ביי.

אחרי שהבטן רופדה התלבטנו עם מה להמשיך והחשאי הציעה להשוות בין החיטה הבהירה של הארדינגר לאדלווייס הבהירה, אז הזמנו את שתיהן. באדלווייס מורגשים מאוד שני הטעמים הבולטים, בננה וציפורן וגם קצת קלמנטינה. בהתחלה הרחתי בכוס חומר חיטוי, אבל האף שלי נאטם מהר כשאני שותה. אחרי שהוא נרגע אז ההרמוניה, בניצוחה של הבננה, הורגשה.

הארדינגר, גרמניה מגניבה שכמותה, מרירה כשותית, עם אף פרחוני וקצת דבשי.

האדלווייס הכהה היתה ההצלחה של הערב. כשחיפשתי אותה בספר לא מצאתי ואני מניחה שהיא הגיעה לארץ אחרי ההורדה לדפוס, כי בבהירה נתקלנו די הרבה ואף שתינו.

(היי, הגעתי ל-30 בירות!)

פיפי הולנדי

הזמן: היום, אחרי הופעה של מחלקת חניקות שוטרים ברביניצקי
המקום: האוטו
השוטה: שפחתכם הנרצעת
הנשתה: Off Label מהגיהנום

טוב, די בא לי למות עכשיו. לכבוד הבירה ה-20 וכליווי להופעה המצויינת של מח"ש וBrutal Assault הערב ברביניצקי, חשבתי לגוון בבירה מהצד האפל של חוברת המותגים. קיבלתי על עצמי את המשימה לשתות כל החוברת בידיעה שבין אייל בלגי לבוק אוסטרי אצטרך גם לשתות לא מעט מיץ של זבל, והחלטתי שאחר צהריים בקרבת מועדון הבורסה יהווה הזדמנות לא רעה לשים וי על אחד מהמותגים הפחות מוצלחים שבספר.

בחלל בו התקיימה ההופעה מכרו בקבוקים גדולים של גולדסטאר. באמ.פם מכרו טובורגים והייניקנים בעיקר וגם מילר, אבל זה לא מה שחיפשתי. רציתי לאזן את המרדסו של אתמול עם עליבות, לשתות את המקבילה של בירה לוודקה בגביע פלסטיק עם מכסה אלומיניום, אבל אזור יצחק שדה שינה את פניו ואולי פשוט מאז שהקומבינות של שלמה בניזרי עם קבלני כוח אדם מרומניה התפוצצו כבר אין ביקוש לג'יפה כזאת. בצר לנו נכנסנו למכונית ונסענו לשדרות הר ציון, הרחוב הראשי, הקוסמופוליטי ורחב הידיים של התחנה המרכזית הישנה. יצאתי מהאוטו וכעבור 3 דקות ו-12 ש"ח חזרתי עם חצי ליטר של קולה לאדון ופחית חצי ליטר של בירת ייבוא משובחת מהולנד – Orangeboom, שלראשונה גיליתי ב-1996, באותה תקופה בה נתגלה לי יצר ההרס העצמי שלי.

החשאי המשיך בנסיעה דרומה ואני פתחתי את הפחית ולגמתי את הנוזל הדליל וחסר הטעם, שמורכב מחמישה אחוזי אלכוהול ו-95 אחוזי רעל. נקודת האור היחידה באורנג'בום היא הפחית עצמה – כל כך דקה שעצם זה שהיא לא נקרעת לך כשאת לוחצת עליה בחוסר סבלנות ובציפיה שהטיפה האחרונה כבר תגיע מרגיש כהישג.

בסוף הגענו לבת ים. יש לי חולשה לערי חוף בישראל, לאלו שהיו אמורות להיות אטרקציה תיירותית אבל משהו בתכנון אבד בדרך: נהריה, אשקלון והכי הכי בת ים (את נתניה אני שונאת. חוץ מאיקאה ומטמפו העיר הזאת לא קיימת מבחינתי). גמרתי לשתות, הנחתי את הפחית לצד הפח ושוטטנו עד שהגענו לבית החצ'פורי, לארוחה קלה וסותמת עורקים (תוודאו שהרמקולים של המחשב מחוברים ותלחצו על הלינק). בדרך לשם, לפני סוללת בתי הקפה בזכיון שמתאימים יותר לקניון מאשר לקו החוף של בת ים וגם לפני מועדוני הלילה הרוסיים שהחליפו את פאמי בבק ושאר מרכזי התרבות הטורקיים שפרחו פעם בבת ים, סימנו שני ברים שצריך לבדוק: הקג (KEG), עם ברזים של נורמנ'ס, ותחנה סופית עם שלט ניאון, שם של שיר של פורטיס, ברזים של בירות צ'כיות וקירות עץ. לצד החצ'פורי מיגראולי שלי שתיתי מים. חשבתי לעצמי שהגעתי למנוחה ולנחלה היום, לבירה ה-20 בספר ושאפשר לנוח.

והנה אני, שעה אחרי, עם ספר המותגים ביד. האורנג'בום אמורה להופיע באחד הדפים הראשונים, איפשהו אחרי האולד טום, לא?

לא.

לא במבט ראשון, לא בסריקה של כל עמודי הספר, לא בחוות הדעת השניה שנתן החשאי.

כבר עלינו על כמה פספוסים. הSchlenkerla Märzen, בירה גרמנית מעושנת, לא מופיעה בחוברת לדאבוני. לשמחתי, גם המים המבוקבקים שמשווקים ע"י מבשלת כנען לא מופיעים. אבל האורנג'בום?!?! בלאט, זאת בירת סופרים/ רומנים/ מכולות רוסיות עוד מלפני שבכלל היה דבר כזה, מכולות רוסיות. הפספוס כאן הוא כפול ותחושת הג'יפה מהבירה התערבבה לי בתחושת ההחמצה. באותו סכום כבר הייתי יכולה לשתות מרטנ'ס.

הפקת לקחים:

1. לא לשתות בירה שנראית גרועה בלי לבדוק שהיא נמנית על המותגים שבספר.

2. לעבור שוב על הספר ולסמן בראש את הבירות היותר מעפנות והפחות מוכרות.