Oktoberfest in May!

הזמן: הערב
המקום: הבית
השותים: אנחנו – החשאי ורעייתו
הנשתים: Paulaner Oktoberfest (עמ' 258), Samuel Adams Octoberfest (עמ' 236)

אחרי חיפושים בני שבוע כמעט החשאי סוף סוף מצא פחית של פאולנר אוקטוברפסט ב-K בבית המשקאות של נפתלי ברח' שלבים. ביום שישי הוא קנה בקבוק של בירת האוקטוברפסט ב-C של סמואל אדמס והחליט שאנחנו צריכים לבצע טעימה השוואתית בינה לבין הפאולנר. אחרי שראינו את הפחית בת הליטר עם כוס המאס המאסיבית בכל חור, כשהחלטנו לקנותה היא נעלמה מהמדפים.

בגלל המחיר (52 ש"ח לפחית עם כוס), החשאי רכש אחת ומדווח שנשארו עוד כמה בחנות.

מזגנו למאס והעברנו אותה בינינו בזמן ארוחת הערב. הפאולנר בהירה ועכורה והיופי שלה נמצא בטעם ובריח, שמשתנים במהלך השתיה בצורה מפתיעה: היא מתחילה עם ארומה פרחונית-כשותית ועם טעם מאוזן בין הלתת לכשות; ממשיכה בריחות פירותיים-תפוחיים והמרירות מוחלפת במתקתקות. בסוף הריח נעשה דבשי. הבירה, באופן טבעי, נעשית קצת יותר שטוחה והטעם – רגע לפני דופלבוק. זה מסע טעמים וריחות שמתאפשר הודות לכמות האדירה של הנוזלים בכוס.

אחרי הפאולנר פתחנו ביסקוויטים של לוטוס ואת בקבוק הסם אדמס. הילדה השוודית המתה הזהירה אותנו שהקשר בין הבירה של פאולנר לזאת האמריקאית רופף כמעט כמו הקשר בין בוואריה לליבנוורת', וושינגטון (לא במילים האלו, אבל ברוח הזאת), ואכן כך הדבר. צבע הנוזל דבש כהה ומתאים לארומה ההתחלתית שהיתה דבשית ומתוקה מאוד, למרות שבטעם יש מרירות. המרירות, בעיקר באף, מתגברת עם השתיה, אבל הטעמים לא משתנים בצורה קיצונית כמו בפאולנר.

אהבנו את הפאולנר יותר. הסם אדמס פחות מעניינת.

לילה טוב.

פרוייקט הגולדסטאר יוצא לדרך

או: וכל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר.

הזמן: אתמול לפנות ערב, כשעדיין טחנתם גופות צלויות/ עמדתם בפקקים בדרך מהכנרת
המקום: פאב המוזה, ערד
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Paulaner (עמ' 256), גולדסטאר (עמ' 94)

אז החלטתי לעשות משתיית הגולדסטאר תת-פרוייקט ולתור את הארץ בחיפוש אחר ברזים. איכותיים – מה שזה לא אומר – ופאבים מעניינים לשתות בהם את הבירה המזוהה ביותר בארץ עם, ובכן, בירות.

אתמול התחלנו בפרוייקט, שוב בספונטניות. חשבתי לנסוע בצהריים למבשלת הגולן אבל החשאי הניא אותי בתואנת פקקים ומנגלים והציע שניסע לערד במקום. לא ביקרנו בערד מראש השנה לדעתי. אני מכירה הרבה אנשים שלא ביקרו בערד מאז ההופעה ההיא של משינה ב1995 ועוד הרבה אנשים שלא היו שם אף פעם, אבל עבור החשאי ועבורי לא להגיע לערד במשך 8 חודשים זה די שיא. שיא שלילי, כי ערד זאת העיר שלנו, שני תלאביבים עם שורשים בשרון שמעודם לא קראו ספר של עמוס עוז. בעולם טוב יותר בו עבודות שיווק וIT היו פרושות לאורך כל הארץ, היינו קונים שם וילה משנות ה-70 שמשקיפה למדבר ונושמים אויר יבש ועתיר פוספט באופן יומיומי. מאחר והדרך היחידה שלי להתפרנס בערד היא פחות או יותר לנעוץ טיקטים במפעל של מגבות ערד אנחנו עדיין ב-03, מפנטזים על שנות הפנסיה בשכונת חצבים ומגיחים לשם מדי פעם, סתם כך.

אז נסענו לערד, עם עיקוף היסטרי דרך דימונה והסניף המקומי של הבודהה בורגר, שם הצטרפנו לקהילת העבריים המקומית, שחגגה במנגל טבעוני, מפעל הטקסטיל המבודד והמאובטח בעולם ומישור רותם, שתיכף משנים את שמו למישור עידן עופר, ולפנות ערב נכנסנו לעיר, למוזה.

כשיצאנו מהמכונית חששנו: חזית המקום מעוטרת בשלטים של לף, קרלסברג וגינס. היתכן כי המוזה הפנתה את הגב לטמפו? שמחנו לגלות שאולי בגזרת הקד"מ מב"י ניצחה, אבל בפנים הגולדסטאר זורמת כרגיל.

בדרך כלל אנחנו אוכלים שם ונמתחים על כסאות אחרי הנסיעה הארוכה ומזמינים גם אוכל פאבים בגזרת הצ'יפס והפיצה. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, התיישבנו על הבר, שבעים, והזמנו מהברמן והמלצרית שעמדו בצד השני של הדלפק וזיהו אותנו מביקורים קודמים. אנחנו בפאב בערד. אנחנו בדרך כלל שותים בתל אביב. איזה כיף!

הזמנתי חצי גולדסטאר. החשאי, כדי לאזן את הפטריוטיות, הזמין פאולנר מהחבית. הוא התעלם מתפריט בקבוקי הבירה של נורמנ'ס, כי מזה יש לנו מספיק בעיר. בין ההזמנה לשתיה כירסמנו זיתים. הבירות נמזגו באיטיות, כמו שצריך. יש זמן. העיניים נודדות מצעיפי קבוצות הכדורגל שמכסים את כל הקירות והתקרה לתצוגת בקבוקי הבירה מעל הבר ומבחינות בבקבוק זכוכית גדול ומיוחד של אנגסטורה ביטרס שגורם לי לחייך ולבעלים לתהות על החיוך.

כוסות גולדסטאר ממעל

מה מסתתר מאחורי הבר?

הבירות מגיעות. טריות ומדויקות. הפאולנר, בירת חיטה גרמנית נפוצה במחוזותינו וחביבה יותר מויינשטפן, החיטה השניה שנפוצה כאן מאוד. ריח של קרם בננה, כבד יחסית לבירת חיטה וצבע צהוב-כתמתם. המרירות שלה נעימה, בעיקר בסיומת הארוכה. אבל נסענו 140 ק"מ בשביל הגולדסטאר, והגולדסטאר במוזה שווה את הנסיעה, לפחות עבורנו. הבירה טריה. ראש הקצף יפה וזקוף. הגיזוז מדוייק, מעקצץ אבל לא מטריד וטעמי הקליה קלושים אך מורגשים. מרגישים יותר לתת מפרחים, אבל יש קצת כשות בסוף. לפני כשבועיים החשאי הזמין גולדסטאר מהחבית במקום כלשהו בתל אביב, שלא נסמך על קהל של שתייני בירה מהחבית. זה ניכר בגולדסטאר שלו, שהיתה שטוחה גם בטעם.

אם החיטה

הכוכב של הפאב

שתינו, שילמנו ויצאנו לשוטט בשכונת שקד בשעת השקיעה האיטית. יש שם הרבה חתולים רגועים. אין להם סיבה להיות נוירוטים. עוד סיבה לעבור לשם.

יש מצב להחליף את עמוס עוז בתור סופרת העיר?

לילה טוב עם פאולנר סלבטור

הזמן: לפני כמה דקות, אחרי שיעור פילאטיס מרומם רוח
המקום: פינת האוכל
השותים: החשאי ואני
הנשתים:

Paulaner Salvator (עמ' 259)

בחוברת מומלץ ללוות את הבירה בצלי בקר ו/או כבש וגבינות עשירות. תבשיל קדרת עדשים עם נתחי סויה בטעם בשר שאחי בישל וחתיכת פטה כבשים שהיתה אמורה להכנס לסלט פסטה נטול גלוטן ולקטוז אבל נשכחה במקרר זה נחשב? זאת, היתה ארוחת הערב שלנו ביחד עם לזניה ללא גלוטן. הכי כיף לאכול שאריות וכיף גם לשתות פאולנר, בחירה מועדפת בברים שמחזיקים ברזים של טמפו, בבית.

אכלתי בנחת לשם שינוי. ארוחה מבושלת בבית לראשונה מזה אין לי מושג כמה זמן. לגמתי לאט, הבירה התחממה קצת והטעמים נפתחו. מתוקה, דבשיות עדינה, ריח של שרף. האוכל והבירה סתמו אותי השביעו אותי, אז למרות שהחשאי רצה להמשיך לבקבוק נוסף, לא המשכנו.

שמתם לב לתוית? הנזיר והאציל נראים כאילו הם יצאו מחגיגה בטירת זילינג. חיים טובים.