האימפריאל מכה שנית

הזמן: אתמול בערב וגם היום בערב
המקום: כאן
השותים: צמד הבטלנים
הנשתים: Samuel Adams Imperial White ( עמ' 242), Samuel Adams Imperial Stout (עמ' 243)

מייד אחרי שאפרסם את הרשומה הזאת אמחק את שני הסמואל אדמס האחרונים בדף שותים וכותבים של הבלוג. 11 בירות של סמואל אדמס מופיעות בספר המותגים. חלקן חדשות כאן בשוק, אחרות עונתיות ואחדות – כולל השתיים שייסקרו היום – מיוחדות וחזקות מאוד.

אתמול בערב, אחרי המיצפטל ולפני האימון, פתחנו בקבוק של האימפריאל סטאוט. אחוז האלכוהול כפול מזה שבגינס ובאו'הרס ושלא במפתיע, זה התבטא גם בטעם שהיה מתקתק קצת ובמרקם שלא היו קרמי, אלא קצת יותר מוגז. כל קשר בין הסטאוט שמוגש לכם במולי בלומ'ס לאימפריאל מקרי בהחלט.

את האימפריאל ווייט שתינו הערב, כשחזרתי מגיחות לאירועי לילה לבן (פסטיבל פאנזינים והופעות פאנק ברחבה תחנה המרכזית החדשה – אולי החלל עם האקוסטיקה הכי מגניבה שנתקלתי בו ב-18 השנים שאני פוקדת הופעות פאנק בישראל, מכירת ספרים בבית אריאלה והופעה של ניפל טוויסט באותו מקום, שנאלצתי לעזוב בגלל חשד למצב חירום עם החתולה). אין כאן שומדבר סמלי.

אז הווייט היא בירת חיטה שבינה לבין הבוואריות המוכרות והאהובות גם אין שומדבר. היא כמו בירת חיטה בלגית על ספידים, או כמו גירסת מיינסטרים של הקריספי ווייט של אביר האלה:  מעורפלת, כהה, עם טעמים חדים ותוקפניים. טוב שלא חרגנו ממנהגנו וחלקנו את הבקבוק. אין סיכוי שהייתי מצליחה לגמור בקבוק שלם בזמן סביר לפני שהנוזל מתחמם ומשתטח.

 

 

סיומת מרירה ליום חמצמץ

הזמן: הערב כשחזרתי מהעבודה
המקום: בבית
השותים:  החשאי ואני
הנשתה: Samuel Adams Summer Ale (עמ' 234)

הסאמר אייל של סמואל אדמס באה לי בטוב היום. שבוע עבודה שהתחיל ברגל שמאל ובמבוכה גדולה וענייני משפחה שעושים קמטים ולא מצחוק די מינחסו לי את היום. מעבר לאובססיית הסמואל אדמס הזמנית שלי ההיצע כרגע במקרר כולל בעיקר סטאוטים וIPA ואני רציתי לסגור את היום עם משהו קליל, חיטה אמריקאית, לדוגמא. לא שהכרתי את הז'אנר לפני כן ולא שבכלל הייתי מודעת לעובדה שאני שותה בירת חיטה, כן? כל קשר בינה לבין הבננות הכבדות של בוואריה והכוסברה והערפיליות של בלגיה מקרי בהחלט. הסאמר אייל לימונית, צלולה וקופצנית ועםטעם של דגנים שלאחריהם מרגישים קצת כשות (ויש לה פקק תכלת קיצי וחמוד). אני חושבת שזאת בירה שאנשים שהולכים לים יהנו לשתות אותה על החוף.

בספר מותגי הבירה ממליצים ללוות אותה בדגים ופירות ים, סלטים קייציים, פסטות ללא רטבי שמנת או גבינות מתובלות. אנחנו שתינו אותה בצמוד לאורז מתובל ולטופו ופטריות מוקפצים ברוטב על בסיס חמאת בוטנים וטבסקו שהחשאי הכין. היה טעים והכרחי אחרי כמעט שבוע של משלוחים ואוכל בחוץ.

מחכים לצאת השבת

הזמן: היום, שבת
המקום: בבית
השותים:  החשאי ואני
הנשתים:Samuel Adams Boston Lager (עמ' 232), Samuel Adams Honey Porter (עמ' 239)

אחרי ארוחת צהריים בפת קואה (כן, כן, הסינית של אהרוני מהאייטיז עדיין חיה ובועטת!) חזרנו הביתה להתחרדן במזגן עד לפתיחת שערי הקניון. אירועים שצפויים להתחולל החודש מאלצים אותנו לצבוא על פתחי רשתות הקונפקציה. בינתיים שלפנו את הבירות מחזית המקרר – סמואל אדאמס, שנרכשו סופ"ש האחרון בדרך היין בקניון G מתחת לפנטהאוז שלנו.

זה מוזר שעדיין לא שתיתי את הבוסטון לאגר; זאת לא הבירה הנפוצה ביותר של המבשלה? זאת שגם אפשר למצוא בברזים? בכל מקרה, בבית שותים מבקבוק והנוזל שנמזג מהבקבוק היום לפנות ערב היה ענברי ושקוף למדי, עם ריח מעקצץ של לתת. זאת לאגר מאוזנת, מרירה ונעימה ומתאימה לקיץ. pubable – משהו שהייתי מזמינה בפאב.

כעבור שעתיים שתינו את ההאני פורטר, שלה צבע של קולה וריחות של שוקולד וצימוקים ואחרי שתי דקות בערך גם דבש. הבירה טעימה. למרות שהיא מכילה רק 5.45% אלכוהול לפי התוית באנגלית ו5.5% לפי התוית בעברית, היא היתה קצת כבדה. הדבש לא ממש מורגש. הבירה מתקתקה אבל המתיקול לא בוטה (כמו בברבר למשל). היה לי טעים, אבל ההאני פורטר איננה בירה שהייתי יכולה לשתות ממנה הרבה.

הכי טוב בבית

הזמן: אתמול אחרי העבודה
המקום: ביתנו הקט
השותים:  החשאי ואני
הנשתים: Samuel Adams Black Lager (עמ' 238)

אחרי החוויות הלא נעימות, שהובילו לרשומות מרירות ולא מכשות, מגיעה לכם, קוראים יקרים, ולנו, שותים זולים, דיווח על משקה סולידי מהמקרר הביתי. הסמואל אדמס שקיבלנו כתמריץ למקדימים לפסטיבל מעברות חיכה לנו בקדמת המדף.

הבלאק לאגר היא בת הדודה האמריקאית של הקרומבאכר הכהה. צבעה – כמה מפתיע – שחור כמעט ואטום. היא מריחה מקרמל, חרובים, לתת קלויה (איזה כיף! קלוי זה שני רק לעשן בדירוג הריחות שלי) ומעט קפה. טעמה מריר-מתוק, טיפה שוקולד וגם קפה. חביבה ביותר, להוציא את הסיומת הקצרה מאוד.

יש הרבה הפתעות במקרר שלנו: כמה אוף-לייבלים שאני כבר מתה לנסות, שוקולד סטאוטים לאתגר ראש-בראש, יין שעורה וסמיקלאוסים שממתינים בסבלנות לתורם בסוף השנה. אילו בירות יש לכם במקרר הביתי?

קווי 48

הזמן: ארוחת הערב (בוריטו. כן, אפשר לקנא. מאידך, אפשר להכין לבד)
המקום: הסלון
השותים:  החשאי ואני
הנשתה:Samuel Adams Latitude 48 IPA (עמ' 240)

רכש נוסף מפסטיבל הכשות שנערך במחסני Beer and Beyond בסופ"ש האחרון הוא הלטיטיוד של סם אדמס,  שקרוי על שם קו הרוחב בו גדלים זני הכשות שמשמשים ביצירתו: East Kent Goldings מקנט שבדרום אנגליה, Ahtanum  מצפון מערב ארה"ב וSimcoe, גם היא מארה"ב, Hallertau Mittelfrueh מבוואריה וזאוס, אמריקאית גם היא.

הריח מתוק. פרחים ואפרסק. שנינו הרחנו את זה. הטעם (well duh…) כשותי. המרירות בהתחלה די עדינה, אבל אחרי כמה דקות בכוס הטעם נעשה אגרסיבי יותר. אני בטוחה שיש כאלה שזה מגניב אותם. היה לא רע בכלל, אבל זאת לא אחת מהIPA המהממות.

בזמן השתיה החשאי שאל מה אחוז האלכוהול בבירה. לפני שהספקתי לענות 5.9 – אינפורמציה שסיפקה באדיבותה המדבקה בעברית, הוא ענה 6% – המספר שהודפס על התווית המקורית. כן, מדובר בעשירית אחוז. כן, אני יודעת שאני נקראת אנאלית לגמרי. אבל נשגבת מבינתי הסיבה לחוסר האחידות המוזר הזה. יש מישהו מטמפו בקהל?

בכל מקרה, חובבי המריר-מריר הזה, שבטח יאהבו את המריר-מריר הזה מוזמנים לבקר באתר בירמאסטר ולהדפיס קופון המקנה בקבוק חינם של סם אדמס לטיטיוד או בלאק לאגר למבקרים בפסטיבל הבירה במעברות, שיתקיים בחמישי-שישי הקרוב.

תשדיר השירות הובא לכם באדיבות הבלוג, שלא מקבל שלמונים מביר מאסטר או מאף אחד אחר ויידחף ביחד אתכם כדי לקבל בקבוק בירה חינם אין כסף.

Oktoberfest in May!

הזמן: הערב
המקום: הבית
השותים: אנחנו – החשאי ורעייתו
הנשתים: Paulaner Oktoberfest (עמ' 258), Samuel Adams Octoberfest (עמ' 236)

אחרי חיפושים בני שבוע כמעט החשאי סוף סוף מצא פחית של פאולנר אוקטוברפסט ב-K בבית המשקאות של נפתלי ברח' שלבים. ביום שישי הוא קנה בקבוק של בירת האוקטוברפסט ב-C של סמואל אדמס והחליט שאנחנו צריכים לבצע טעימה השוואתית בינה לבין הפאולנר. אחרי שראינו את הפחית בת הליטר עם כוס המאס המאסיבית בכל חור, כשהחלטנו לקנותה היא נעלמה מהמדפים.

בגלל המחיר (52 ש"ח לפחית עם כוס), החשאי רכש אחת ומדווח שנשארו עוד כמה בחנות.

מזגנו למאס והעברנו אותה בינינו בזמן ארוחת הערב. הפאולנר בהירה ועכורה והיופי שלה נמצא בטעם ובריח, שמשתנים במהלך השתיה בצורה מפתיעה: היא מתחילה עם ארומה פרחונית-כשותית ועם טעם מאוזן בין הלתת לכשות; ממשיכה בריחות פירותיים-תפוחיים והמרירות מוחלפת במתקתקות. בסוף הריח נעשה דבשי. הבירה, באופן טבעי, נעשית קצת יותר שטוחה והטעם – רגע לפני דופלבוק. זה מסע טעמים וריחות שמתאפשר הודות לכמות האדירה של הנוזלים בכוס.

אחרי הפאולנר פתחנו ביסקוויטים של לוטוס ואת בקבוק הסם אדמס. הילדה השוודית המתה הזהירה אותנו שהקשר בין הבירה של פאולנר לזאת האמריקאית רופף כמעט כמו הקשר בין בוואריה לליבנוורת', וושינגטון (לא במילים האלו, אבל ברוח הזאת), ואכן כך הדבר. צבע הנוזל דבש כהה ומתאים לארומה ההתחלתית שהיתה דבשית ומתוקה מאוד, למרות שבטעם יש מרירות. המרירות, בעיקר באף, מתגברת עם השתיה, אבל הטעמים לא משתנים בצורה קיצונית כמו בפאולנר.

אהבנו את הפאולנר יותר. הסם אדמס פחות מעניינת.

לילה טוב.

בלגית, אמריקאית ואירית על הדרך

הזמן: יום שישי
המקום: בירדי בצהריים, פאב השופטים בלילה
השותים: החשאי ואני
הנשתים: O'Hara's Irish Pale Ale (שוד ושבר! לא בחוברת!), Samuel Adams Double Bock (עמ' 241), Bel Pils (עמ' 62)

לו רק היתה לי סיבה כלשהי לצאת מהדירה בצפון הישן, רחוב שלבים ביפו היה מועמד ראוי לרילוקיישן. חרף העובדה המצערת שככל הידע לי אין ברחוב הזה חללי מגורים, לו הייתי גרה שם בטח היו עוברים שבועות רבים בלי שהייתי יוצאת מהרחוב, שמרכז את כל מה שאני צריכה למחייתי: פלאפל ג'ינה, בייגלה רומני, חנויות עודפים ובירדי. כן, חנות המשקאות הקבועה שלי והחנות הסמי-קבועה גם שוכנות בשלבים, אבל בירדי – איזה כיף בבירדי! יש שם מקרר עם בירות לשתיה במקום, מדף עם בירות לקנות הביתה, בייגלה וסוכריות חופשי, Crew קבוע של בירגיקים ומבשלים (או בירגיקים מבשלים) ולפעמים גם ריח של בירה בהתהוות שמגיע מהשכנים לקומה, מבשלת Laughing Buddha.על הקירות מדפי עץ עם קטלוג הבירה האישי של גדי דבירי: מאות בקבוקי בירה מכל העולם.

הגענו בצהריים, לחוצים בזמן ולחוצים על בירה. כשנכנסנו היינו צריכים כמה שניות להתגבר על הדיסאוריינטציה; במקום להגיש בירה גדי וגלית העבירו את חול המועד בשיפוץ החלל. התחלנו בטעימות של בירה מבוקבקת מהברוהאוס ברוטשילד. זאת בירת הבוטיק הישראלית הראשונה שנחשפתי אליה: גררתי לשם את המשפחה כשהמקום רק נפתח (סוף שנות ה-90?) וגם התלהבתי מאוד. בביקורים חוזרים ההתלהבות הצטננה וקפאה לגמרי בספטמבר האחרון. לא התלהבנו מהדגימות.

מהמקרר הוצאתי את הפייל אייל של או'הארה'ס, שרציתי לנסות כבר די הרבה זמן, והחשאי שלף את הדופלבוק דאבל בוק של סם אדמס. האייריש פייל אייל: ריחה הדרי, צבעה ענברי, היא נעימה לשתיה ובעלת מרירות נמוכה. טעימה ומרעננת, אבל לא מרגשת כמו שIPA צריכה להיות. אולי ככה זה באירלנד. הייתי בטוחה שהיא מופיעה בספר אבל היא לא. שוב השחתתי תאי כבד לריק. טוב, לא לריק. רציתי לשתות אותה בכל מקרה וגם לא התאכזבתי.

הבירה של החשאי: סם אדאמס דופלבוק. אחד הסגנונות האהובים עליו ואחת המבשלות האהובות עליו. הדופלבוק של סם אדמס כבדה, 9.5% אלכוהול, מתקתקה בהתאם לז'אנר, עם טעם אופייני של סילאן. אהבתי אותה למרות שהיא היתה קצת כבדה בשביל היום, השעה והזמן הדוחק.

Flash Forward

(פלאפל/ סביח בג'ינה, פספסתי אוטובוס, החלטתי להשאר בעיר, החשאי הלך לעבוד, הברזתי מפילאטיס לטובת שנ"צ, קידוש אצל סבתא, "גטו" בקאמרי)

אחרי ההצגה החלטנו לסיים את הערב בבירה בפאב השופטים, מקום שנבחר בזכות הקרבה לקאמרי. נחמד בשופטים – בר עץ ישן, לקוחות נטולי פוזה, שירות ידידותי וטוסטים של פעם – אבל הבר והברזים לא מספיק מגוונים עבורנו כדי שנטריח את עצמנו לשם בשגרה. החשאי לא התלהב בכלל מההיצע והזמין מרדסו טריפל (כתבתי עליו לפני חודש, חפשו בתוויות אם זה מעניין אתכם) ואני שמחתי על ההזדמנות לנסות את הבל פילס, ייבוא חדש של נורמן, בלגית שמתחפשת לגרמניה/ צ'כית, בהירה עם ריחות טיפה לימוניים, לא ממש מרירה ודי נחמדה. "מוצלחת לאוהבי הז'אנר" אומר החשאי. אני נהניתי ממנה. חצות, היה יום עמוס. היא באה לי בטוב.

הבירה האחרונה

הזמן: ארוחת הערב, מול החדשות
המקום: על הספה בסלון, עם פיצה מבזילי.קום
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Samuel Adams Boston Ale (עמ' 233)

זאת היתה הבירה הרלוונטית האחרונה במקרר. אין דרמה, הכל בסדר, אנחנו מצויידים בבקבוקים של אביר האלה ושל מבשלת רונן אז אין שום סיבה להתלונן, נהפוך הוא. אבל זה לא יואיל אם ארצה מחר גם לשתות בבית וגם לרוץ לכתוב על זה.טוב, דיה לצרה בשעתה ולמי בכלל איכפת ממחר, כשמחרתיים מבשלת פיסטה מתארחת בברז?

ובינתיים היום – סמואל אדמס בוסטון אייל. אני לא יודעת בקשר למבשלה הזאת. אני חושבת ששתיתי די הרבה ממנה אבל כל הטעמים והסוגים מתערבבים לי. הוינטר לאגר ששתינו בשטרן בתחילת הפרוייקט זכורה לטוב וכל השאר לא זכור לי. בגלל שהבקבוק נקנה ביחד עם החשאי, שזוכר כל משקה ומשקה שאי-פעם ניגר לגרונותינו, אני מאמינה שלא שתינו את הבוסטון אייל בעבר.

היה סתמי. כמו שכתוב בספר היא באמת מזכירה קצת אייל אנגלי, אבל לא משהו מיוחד. אני צריכה לעבוד הערב, להקליד טקסט שחייב לצאת מעולה ומשכנע, אז ויתרתי על פיצוי של ישראלית.

 

 

5 בירות, שטרן 1

עוד שני סקירות רטרוספקטיביות בקנה עד להסתנכרנות מלאה. ככה זה כשמחליטים בשבת על פרוייקט, ניגשים לביצוע ביום שני אבל מתחילים לתעד רק ביום שישי. זאת הופעת הבכורה בבלוג של הבר הקבוע שלנו, שטרן 1, ואם כלום לא ישתנה, כלומר אם נמשיך להוציא את מעותינו שם והם בתמורה יספקו לנו מבחר מעניין של בירות והרגשה שאנחנו רצויים שם על הבר, אני מאמינה שהשטרן עוד יוזכר כאן אי-אלו פעמים בעתיד.

הזמן: רביעי בערב
המקום: שטרן 1 בפלורנטין
השותים: החשאי ואנוכי
הנשתים:

Franziskaner Hefe-Weisse Dunkel (עמ' 272)

Bischoff Ur-Weisse (עמ' 59)

Sam Adams Winter Lager (עמ' 232)

Belhaven Scottish Stout (עמ' 65)

הגענו דקה לפני 8 בערב אז פספסנו את ההאפי האוור. עצוב מאוד כי לא זול בשטרן, במיוחד כשאתה לא רוצה להעביר ערב שלם על כוס אחת, או במקרה של החשאי – לא יכול. הוא שותה מהר.

התחלנו עם המוכר: חיטה גרמנית לאדון ולגברת. אני חושבת שרק לפני שנה בערך התחלתי ליהנות מבירת חיטה, בטח ברגע שהדריכו אותי לחפש את הבננה והציפורן. בישוף היא בירה שאני תמיד שמחה לחזור אליה ופרנציסקנר זאת פשוט בירה עם שם שמצחיק אותנו נורא.

שחר הרץ ממליץ ללוות את הבירות האלו באוכל גרמני. בשטרן מגישים נקניקיות, אבל אנחנו צמחונים אז נטשנו את העמדה שלנו וקפצנו לג'וזפה לאכול את הפיצה הכי טובה בעיר. אחרי שני רבעים לשתיין חזרנו לעמדה הקבועה שלנו מול הבר להמשך הערב.

שנינו לא חובבים גדולים של סטאוט. כלומר, אני לא חובבת גדולה והחשאי שונא סטאוט כמעט כמו שהוא שונא פילסנר צ'כי, אבל הבלהייבן קצת שונה מהאיריים וחזקה מהם ומבחינתי נסבלת יותר. לרוב לא אזמין סטאוט, אבל אני במשימה ואני צריכה לסמן את הוי גם על המשקאות הפחות מהנים. החשאי חגג עם וינטר לאגר מתובלת ועשירה מהחבית.

לסיום החלטנו לחלוק בקבוק מהמבחר המכובד שבתפריט. הפור נפל על O'halon's Yellow Hammer עם הטעמים והארומות הקיציות והמהנות, שלא מופיעה בספר. לא יודעת אם היא בכלל מיובאת לישראל באופן סדיר – לא היתה מדבקת יבואן על הבקבוק.

בירות חיטה בשטרן