שים בירה במקרר, יש הערב אורחים

הזמן: ערב שבת, שמונה ימים לכריסטמס
המקום: חדר האורחים
השותים: איש הבירה, החשאי ואני
הנשתה: St. Bernardus Christmas Ale (עמ' 222) ומלאאאא בירות מגניבות מחו"ל

כבר הרבה זמן החשאי ואני לא נפגשנו עם איש הבירה, אז הזמנו אותו לערב זעיר-בורגני של קפה ועוגה, גירסת הבירגיקס: סן ברנרדוס כריסטמס אייל ושטולן כשר לטבעונים שקניתי בביאטריס.  לא הזמנו אורח נוסף שיוכל לאייש את שולחן הברידג' ואיש הבירה לא אוהב אותנו עד כדי כך שהוא יסכים לשבת ערב שלם על בקבוק אחד של אייל בלגי. לשמחת כל הצדדים הוא תיעל את העניין לטעימות: כמה בירות שקיבלנו מאמריקה (הפרחים לאחי הקטן והמצוין ולחברתי היפה והאמיצה יעל), כמה בירות שהוא הביא מנסיעותיו האחרונות, מים ולחם לניקוי ותחזוק המערכת והערב שודרג להפליא. התבוננו וריירו:

224

שישי בערב בתל אביב עם היפות שלי: Hemp Brau, Quickie, Ithaca Apricot Wheat, River Horse Double Wit, Southern Tier Oak Aged Unearthly IPA, Brewdog Paradox - Isle of Arran, St. Bernardus Christmas Ale

 לעניינינו:

בשבוע שעבר טעמתי את הכריסטמס אייל מהברז של פורטר אנד סאנס. אני אוהבת בירות כריסטמס וגם מזאת נהניתי (אם כי יש לקחת בחשבון שלפורטר הגענו אחרי השעה השמחה אצל הגמל המרקד). נהניתי מספיק כדי להמליץ עליה לאבא שלי, שאוהב בירות בלגיות. אתמול פתחנו בקבוק שהחשאי קנה לפני כשבועיים בשר המשקאות, בקבוק שיתכן ושכב על המדפים עוד מהערב ההוא שהכוכב האיר את שמי בית לחם. הבקבוקים לא מתוארכים ולכן אין אינדיקציה לגבי הגיל של הבירה. הצבע של הנוזל השקט והכמעט לא מגוזז היה חום כהה שנושק לסגול וריחו היה מעט ייני, מעט חמוץ ומעט ענבי. הבירה כבדה, מתקתקה וגם חמוצה והסיומת שלה ארוכה ואלכוהולית.  היא הלכה מעולה עם השטולן (שהיה מושלם אם היה בו מרציפן), אבל אחרי כמה וכמה בירות ממש טובות החשאי ואני חשנו סוג של אנטי קליימקס. איש הבירה לא ציפה לגדולות ונצורות מלכתחילה והעוגה הגרמנית קנתה אותו יותר מהבירה הבלגית. הוא סוג של הרוויח.

לא אפרט כאן על הבירות האחרות. אם זה ממש מעניין מישהו, מתישהו אעלה דירוג לרייטביר. מי שזה מעניין אותו יידע למצוא אותי שם.

בשורות טובות

הזמן: רביעי בערב
המקום: נורמה ג'ין ואז שטרן1
השותים:  אני ואז החשאי ואני
הנשתים: St. Bernardus Abt 12 (עמ' 221), St. Bernardus Tripel (עמ' 220), Hobgoblin (עמ' 127)

אז רק הבוקר אני מתפנה לכתוב על מעללי ביום רביעי. טוב שטרחתי לתעד את הדברים בזמן אמת, כי גם שתיתי כל כך הרבה וגם אני מתאוששת מהקונצרט של מקהלת הצבא האדום ע"ש אלכסנדרוב, שהתקיימה אתמול בערב במסגרת אירועי שבוע הגימלאים בתל אביב.

במקרה ועדיין יגיעו לבלוג הזה ממונחי חיפוש שקשורים למקהלת הצבא האדום (היו אי-אלו כאלה שהגיעו דרך הרשומה על מבשלת פאבו),שבעולם קרויה אנסמבל אלכסנדרוב אבל כאן היא עדיין משווקת תחת המותג המקורי והאיכותי, אז היה מעולה. קטיושקה, קלינקה, השיר הזה שהגבעטרון שרים (כולנו במצעד?) ושאר להיטים, בללייקאיסט עם אצבעות ארוכות שניגן סולו מטורף, רקדנים שהברכיים שלי כאבו לראותם, וידאו קליפים סובייטיים מיליטריסטיים וקולות שמיימיים. מה הם שותים כדי להגיע למנעד המופלא הזה? בטח לא בלטיקה.

דבר אחד הפריע לי. 27 מיליון מתים במלחמה הפטריוטית הגדולה, חורבן בצ'צניה ובלאגאן באפגניסטן ואין להם מספיק רפרטואר וכבוד כדי לדלג על ההבאנו שלום עליכם והירושלים של זהב? פאקינג פיזדטץ.

טוב, עכשיו בירה.

לפני ששתיתי את הבירות שלהן מוקדשת הרשומה הזאת ישבתי כמעט שעתיים בבית הספר לברמנים של זמן אמיתי במפגש עם מר בראם ורוויק, מנהל הייצוא של מבשלת דובל. היה מעניין, בעיקר לשמוע על המבשלה וללמוד איך משווקים לברמנים (קהל היעד של ההרצאה. אני סתם נדחפתי, כחברה לא-ברמנית במועדון הברמנים). טעמנו דובל, מרדסו טריפל ואת הליפמנים החדשים. אני מדלגת עליהן בסקירה, כי אני משתדלת לא לכלול בספירה שלי בירה שנלגמה באירועי טעימות.

כשהאירוע הסתיים עליתי לנורמה ג'ין, כדי לנצל באופן מיטבי את ההמתנה לחשאי, שיצא מרעננה כדי לאסוף אותי. נותרה כחצי שעה להאפי האוור המשתלמת יחסית לברים שווים (17 ש"ח לשליש מהחבית עד 20:00). הייתי רעבה אבל גם הנורמה ג'ין די שונאי צמחונים אז נשארתי עם אוכל נוזלי.

הסט. ברנרדוס אבט 12 מתקתקה וחזקה מאוד, עם טעמים פירותיים ואפטרטייסט של תמרים. אני מאוד אוהבת את הברנרדוס למיניהם וזאת האהובה עלי מכולם, אבל שלשום היא פחות ריגשה אותי מבעבר, אולי בגלל שאני קצת בפאזה כשותית כרגע. לטריפל היה טעם מעורפל, היא מרירה ועם אפטרטייסט ארוך. אלה רשמי הטעימה שלי. מה זה אומר? כנראה שסיבוב נוסף על הברנרדוס ברבעון הקרוב. להגנתי יכתב שהגעתי אחרי יום עבודה, שני אוטובוסים ג'יפה וטעימות נדיבות למדי של דובל, מרדסו וליפמנ'ס, כשעל מעט הקוגניציה שלי אמורה לגונן הזיוה שהזמנתי דרך הסיבוס לארוחת צהריים. במקום באוכל ליוויתי את השתיה בשיחה עם שניים שעלו אף הם מההדרכה ודיברנו על מחלות, תינוקות, שיווק ולהקות ניו ווייב. כשהחשאי הגיע עזבנו את הנורמה ג'ין ושמנו פעמינו לפלורנטין, אחרי מידע מסעיר שקיבלתי מעכברוש העיר, שההובגובלין שוב זורם בברזים של השטרן.

(תזכורת פאניקה: כאן וכאן. בינתיים יבואן אחר לקח לחיקו את המבשלה וגם מסתמן שהדליריום תחזור בקרוב למדפי ארצנו)

למרות שיש לי בקבוק במקרר, החלטתי לחגוג את הקאמבק בבירה מהחבית, לא פניה כזאת חדה מהבלגיות הכבדות שהיו הדומיננטיות באותו ערב. מאוזנת, פירותית ועם ריח של סילאן. תענוג. החשאי הזמין קרומבאכר חיטה וציין שיותר טעים לו מהחבית.

הערב נבלה במולי בלומ'ס בפעם הראשונה, אבל עד שהמוח שלי יתפוצץ מחלילים איריים, הנה עוד קצת מקהלת הצבא האדום, בימים בהם ג'ינס סובייט היה IN:

מוקדש לארז.

החברה הגיאוגרפית

או: שלוש בירות, שלוש ערים ושלושה אזורי חיוג ב24 שעות.



הזמן: שישי בערב, שבת אחה"צ, מוצ"ש

המקום: נס ציונה, בהאב החדש של אבא שלי, שטרן 1 בפלורנטין ובדאנק בחיפה

השותים: החשאי ואני, עם אבא בשישי ועם הברמן הכי טוב בארץ במוצ"ש

הנשתים: St. Bernardus Prior 8  (עמ' 218), Kasteel Cuvee Du Chateau (עמ' 290), Pilsner Urquell (עמ'

1. סן ברנרדוס. התלבטתי אם בכלל לכתוב עליה, כי היא היתה לי חמוצה-מרירה. זאת לא הבירה, זאת אני. הברנרדוס משובחת ואהובה עלי מאוד. אני מעדיפה את האבט ואת הכריסטמס אבל לעולם לא אתנגד לכוס פריור. אבא אפילו הגיש בכוסות מתאימות, גביעים עם מיתוג של לף שלפני הרבה שנים קנינו לו ליום ההולדת. את הפריור, ביחד עם עוד כמה בקבוקים בלגיים, הבאנו ליום הולדתו האחרון. אבא שלי לימד אותי לשתות בירה, כשהייתי בת שנה ואכלתי בצל בנגיסות משמע הוא היה תפוח. אני לימדתי את אבא שלי לשתות "בירות בטעם פירות", ככה הוא קורא לאיילים בלגיים. את הסן ברנרדוס האדומה שתינו לראשונה ביום העצמאות לפני שנתיים או שלוש. החשאי עבד, מאיר פיצ'חדזה היה עדיין בחיים וההורים שלי אספו אותי והלכנו ליפו לתערוכה שלו. אחר כך קפצנו לצהריים בביסטרו תמרה והצעתי לאבא שלי שנקנה בקבוק גדול של ברנרדוס. השאר היסטוריה שבעיקר התבטאה בגיהוץ כרטיס האשראי בחינאווי. ארוחת הצהריים הזאת התקיימה בגלגול הקודם, לפני שמה שהיה אפשר לקרוא לו המשפחה שלי קרס במהירות שיא ובאלימות מדהימה.

אני עושה עוול לסן ברנרדוס. מגיע לה (נו, לי) יותר מלגימה שתכליתה איננה אלא דרך להעסיק את עצמי בסביבה זרה ומוזרה. אני חושבת שמעולם לא ריחרחתי בירה כמו שריחרחתי אותה, בלי לזכור כמובן כלום מהריח.

2. שבת בצהריים, במכנסיים קצרים ובכפכפים, בשטרן, לראשונה מזה חודש ושבוע. כריס, הברמנית הכי יפה בארץ, מתחילה משמרת, המשמרת האחרונה שלה. היא התפטרה ונוסעת לבקר את אמא שלה באנגליה. איזה מזל שהגענו ושנפרדנו ממנה. השולחנות בחוץ עמוסים, הבר אפלולי וריק. הזמנתי קסטיל כי עוד לא שתיתי אותה. זאת בירה חזקה, בת 11%. בירה של חורף. מיושנת בחבית עץ אלון.מרגישים את העץ ויש לה טעם של יין. לא השתגעתי מכלום חוץ מהגביע, ששפתו מוזהבת ורגלו מעוצבת בדמות הטירה. תראו:

איכות המשקאות זה פרמטר חשוב בבחירת בר, אבל אפשר לשתות גם בבית. המוזיקה בבית טובה יותר והמטבח לא מפלה צמחונים. צוות ברמנים מוצלח זה אולי המרכיב המשמעותי ביותר בבר וחנן, הבעלים של השטרן, יודע לבחור את האנשים הטובים ביותר לתפקיד. אני מקווה שייצא לי לפגוש את כריס בעתיד. אם לא מאחורי הבר אז על הכיסא לידי.

3. אחרי כשעה החלטנו לצאת מהשטרן. הייתי צריכה שינוי אוירה. אחרי פרידה, שהיתה גם פגישה ראשונה עם חגית זוגתו של חנן ועם בנם הקטן, נכנסנו לאוטו וכעבור שעה קלה עלינו בפרויד, עם הגב לים ולמת"ם ועם הפנים למרכז הכרמל. חיפה נוסכת בי שלווה. אכלנו בסנדוויץ' בר כרמל ואז ירדנו לדאנק. לא לקחנו בחשבון את העניין הזה של משחק הכדורגל ששודר אתמול בטלויזיה, אבל למזלנו היה שולחן פנוי רחוק מהמסך – עד כמה שאפשר להתרחק בדאנק. הברמן הכי טוב בארץ הצטרף אלינו לבירה ולרקימת תכניות לערבי קוקטיילים עתידיים. הזמנתי פילזנר. תכלס, בירה בלגית כבדה לא באמת הלכה טוב עם הגרדרובה, שמצידה לא ממש הלכה עם מזג האויר החיפאי הצונן; צ'כית קלילה ולא מזיקה התאימה לי יותר. כמה דקות אחרי ההזמנה קיבלתי את התוצאה של המזיגה האיטית שמקפידים עליה בדאנק: ראש קצף עבה ומאסיבי. אם לא היתה בי טיפת בושה, הייתי מבקשת כפית – זה היה יותר קצפת מקצף! לפני שעברתי ללגום אכלתי את הקצף בעזרת השיניים והלשון. ככה נהגתי לעשות עם המכבי או הגולדסטאר שאבא שלי היה חולק איתי כשהייתי בת שנה-שנתיים.

שישי חם בירושלים – ביקור במיה בר ובקאסה דה לה הבאנו

הזמן: יום שישי, היום הראשון של שעון הקיץ
המקום: מיה בר, רח' הלל ירושלים
השותים: החשאי ואני
הנשתים:

St. Bernardus Abt 12 (עמ' 221)

Maredsous Tripel (עמ' 196)

St. Bernardus Wit (עמ' 217)

את היום הראשון של שעון הקיץ בילינו החשאי ואני בירושלים. אני מגיעה הרבה לעיר, לביקורים שאוכל במרכזם: בורקס, כנאפה, שעה של קולוניאליזם ישן וטוב בהוספיס האוסטרי והמון תה בבית של של The Bitter Danny of the East, היחיד מהחברים שרכשתי בזמן מגורי בעיר שעדיין מתגורר שם ובערך אחד הדברים הכי טובים שיצאו לי מהעיר הזאת.

אבל מטרת הנסיעה אתמול היתה קצת אחרת, ביקור בלה קאסה דל הבאנו, חנות סיגרים ירושלמית שמנוהלת על ידי ידידינו דן לוי מCuba-Scot. למדנו שלה קאסה זאת רשת חנויות בזכיון של ממשלת קובה ושכל מוצר שנמכר בה חייב לעבוד שרשרת אישורים ביורוקרטית-משהו בארצו של פידל, ושעד שיגיעו אישורים להבאנה קלאב חובבי הרום יאלצו לבהות בבקבוק של קפטן מורגן או להפנות את מבטם שמאלה, לכיוון הסינגל מאלטים. אנחנו לא מעשנים (ובזכות הונטות המאסיביות אפילו לא הרחנו כמו מאפרה כשיצאנו לרחוב) והתארחנו עם הגב ליומידור ועם הפנים לדן, שמזג לנו טעימות: גלנליווט 15, אוכנטושן 12, לפרויג ובאומור 12. הטעימות לוו ברחרוח צנצנות שעוזרות להבין טוב יותר את הוויסקי. מכל מה שדגמנו הכי נהניתי מהגלנליווט, למרות שיש לי חולשה גדולה לכל דבר מעושן.

(מה הקשר לכל זה ולבירה? תחילת תהליך הפקת הוויסקי, לפני שלב הזיקוק, דומה לתהליך הפקת הבירה. תירוץ קלוש אבל זה הבלוג שלי ומותר לי לחרוג מהעיקר אם מתחשק לי.)

כשהקאסה נסגרה לכבוד שבת קודש, שוטטנו בעיר. אכלנו חומוס בבן סירא, שתינו תה אריזונה במכולת ברובע הארמני, שברנו שיגרה לאיש הביטחון בבניין הסוכנות היהודית כשנצמדנו לחלון וניסינו להבין את תלי העיצובים בחלל הפנימי של המקום, שיחקנו בדורין אטיאס מול בית הכנסת הגדול  והתאכזבנו לגלות שקפה פרדיסו הפך את פניו והוא כבר לא המסעדה האיטלקית החמודה והלא-כשרה של פעם. השמש שקעה ועדיין היה חם ונעים ולא הצטרכנו לחתוך מגן העצמאות למכונית כדי לקחת עליוניות. כך קיבלנו את שעון הקיץ והעברנו את הזמן עד לפתיחת המיה בר, היעד השני שלנו.

למי שלא מכיר, המיה זה בר יין ירושלמי, שמשמש גם כמרכז הדרכה עם סדנאות וקורסים וגם נבחר כבר הבירה הטוב בבירה בתערוכת Beers. במדרג שמתנהל אצלי בראש המיה קיבל אוטומטית ציון לשבח בזכות הבירות של אביר האלה שנמצאות בתפריט דרך קבע ובזכות מבחר מפתיע של רום: אנגסטורה, מאייר'ס והבקבוקים היותר איכותיים של בקרדי. הגענו למקום ראשונים וזכינו לזמן איכות עם גיא, הבעלים, ועם מייק שמאחורי הבר ומאחורי הברזים של מותגים שונים של נורמן פרמיום בעיקר. בניגוד לברים אחרים, המיה לא עמוס בבירצ'נדייז, וזה היה לי נחמד. הבירה מוגשת תחת מפית קוקטייל לבנה, על הקירות צילומים בנושא יין ומעל האסלות בשירותים מארזים ריקים של סינגל-מאלטים ודובל טריפל.

הזמנו בירות מהחבית. התחלנו באבט 12, אחת מהבירות האהובות עלינו ובמרדסו טריפל, שהוגשו בגביעים המתאימים להם ומולאו עד הקצה. הסט. ברנרדוס היתה קצת שטוחה, דבר שפגע בטעם, אבל המרדסו היתה מצוינת. כבר שתינו אותה בעבר מבקבוק בבית ומכוס פלסטיק בפסטיבל הבירה במעברות, אבל הטמפרטורה וצורת ההגשה הנכונות הוציאו את הארומה ואת הטעם המורכב והפירותי החוצה.

גיא הוציא מהמטבח פלטת נקניקים שנראתה מזמינה במיוחד ושעברה אחר כבוד למאבטח כי החשאי ואני צמחונים. הזמנו שתי מנות שבכלל לא הולמות את הבירות הכבדות ששתינו: סלט ערבי קצוץ-טרי ומרענן והום-פרייז לשם-שינוי-לא-רכרוכיים שטוגנו על המקום. אבל הם הלכו מצויין עם בירת החיטה הקלילה והאשכוליתית שנשלפה מהמקרר, תוצר של בישול בחסות מב"י* שהתקיים במקום במסגרת האוקטוברפסט האחרון.

מתנדנדים, נלקחנו לסיור בירכתי הבר, שכבר התחיל להתמלא. ראשית, לחדר הפרטי, לראות את ערכת ההרחה לחובבי היין. ארגז של בקבוקונים ממוספרים עם תמציות ריח. גיא שלף אקראית מספר בקבוקונים ואנחנו ניסינו לזהות. באחד לפחות הצלחנו. אחר כך ירדנו במדרגות למרתף היינות הקריר והלח, שם מאופסנים גם בקבוקי בירה שמתיישנים להם לאיטם: מהדורות של נייס שוף, סמיקלאוסים ושימאי כחול. כנראה צריך מרתף סגור ומבודד כדי להתאפק ולא לשתות את השימאי ואת השוף.

חזרנו לבר, לבירה אחרונה ודי. החשאי בחר עבורי את בירת החיטה של סט.ברנרדוס, מעורפלת ומרירה יותר מבירות החיטה הגרמניות ומחיטה הביתית ששתינו לפניה. מכל המבחר של הברנרדוס, זאת הכי פחות אהובה עלי. הבלגים צריכים להשאר עם מה שהם עושים הכי טוב: איילים, שוקולד וכריתת גפיים של קונגולזים שלא עומדים במכסה.

יצאנו מהמיה בר רגע לפני שמרכז העיר הופך למתחם של פשע ורשע, נפגשנו עם BDOTE, שבדיוק חזר מביקור נדיר במרכז, הסענו אותו לחברה שלו ברחביה וחזרנו לציוויליזציה, שבה אין שומדבר אקזוטי בברים טובים שפתוחים בסופ"ש.

תודה לגיא הרן ולדן לוי על האירוח!**

*לבקשת הקוראים, ביאורים בגוף הטקסט: מב"י, מבשלות בירה ישראליות, היא הזרוע האלכוהולית של קוקה קולה, והאחראית לעובדה המצערת שקל יותר למצוא בארץ ברזי קרלסברג, טובורג וגינס מגולדסטאר. לא שאני לא מחבבת את טובורג, ובכל זאת.

**גילוי נאות: אין צורך בגילוי נאות. שילמנו על הכל, למעט הOff Label.