לשתות (שוב) לאגר "מיושנת"

הזמן: ראשון בערב, היה קר
המקום: ביתנו החם
השותים: החשאי, הילדה השוודית המתה ואני. משקיפה ומפקחת – היפה והאמיצה בביקור מולדת
הנשתה: Staropraman Dark (עמ' 226)

תקציר הפרקים הקודמים: חשבנו ותכננו לסגור את המשימה עד ה-31.12.2011, ואז אוריאל מצא בקבוק של טובורג 6.

אמרנו שנסיים רשמית בתערוכת Beers, ואז שלום שלו, היבואן של בישוף, הודיע ששני בקבוקים של בישוף קלר עושים את דרכם למעוני.

החלטנו שנמשיך הלאה, אבל אז שחר הביא לנו בקבוק של סטארופראמן כהה שנזנחה במחסני היבואן הקודם, י.ד. עסקים.

סטארו כהה, לאגר צ'כי שכמו כל לאגר סטנדרטי מומלץ לצרוך כמה שיותר טרי והבקבוק שקיבלנו נחשב לטרי עד יום אחד אחרי יום נישואינו ה-5. באוגוסט הקרוב נחגוג עשור ליום ההזוי שבילינו בבית עיריה קיקיונית בקפריסין; אתם מוזמנים לחשב לבד מתי הבירה הזאת הפסיקה רשמית להיות ראויה לשתיה. לא שזה מרתיע אותנו או משהו –  שתינו כל כך הרבה בירות מקולקלות בזמן האחרון ש4.5 שנות תפוגה לא יעצרו בעדנו לשתות כל בירה שהיא, וזאת עוד מבלי להתייחס לתנאי אחסון עלומים.

אתמול ביקרו אותנו הילדה השוודית המתה והיפה והאמיצה לסשן טעימות קצר שהתרחב, ושבעיצומו נשלף בקבוק הסטארופרמן מהמקרר. שלא במפתיע הנוזל החום הכהה והאטום נחת לכוסות הטעימה נטול ראש קצף. הרחנו קרטון, מתיקות ולתת וטעמנו משהו שמזכיר יותר נשר מאלט מבירה אלכוהולית. גם מהשטיחות ומהמחסור בגזים לא הופתענו.

הייתי שמחה לנסות לשתות אותה טריה, אבל טמפו, היבואנית הנוכחית של הבירה, החליטה להתרכז רק בבהירה, הנמכרת יותר. נו, אין ברירה אלא לטוס לצ'כיה.

**אנחנו לא עומדים בדדליין שהצבנו לעצמנו. לנו זה לא מזיז, אז חסכו מאיתנו תגובות מתקטננות.

שידור חוזר

הזמן: אתמול בערב בארוחת הערב
המקום: בבית
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Staropramen Lager (עמ' 225)

החשאי מכין את הצ'ילי הצמחוני הכי טעים בעולם ואני גאה לספר שהתלמיד התעלה על מורתו. כשהתחלנו לצאת הכנתי לנו צ'ילי. היה קיץ, היה מנגו בשל בסביבה, אז קילפתי, חתכתי וזרקתי אותו פנימה לקראת סוף הבישול. נסו את זה בבית, זה ישנה לכם את החיים. לא חובה דווקא מנגו. אננס גם הולך טוב. כל הרעיון הוא הוספת רכיב מתוק לנזיד שמורכב משעועית, פלפלים וכל רוטב ותבלין חריף שיש בסביבה.

אחר הצהריים הוא התקשר אלי לעבודה. הוא רצה להכין צ'ילי ולא היו פירות בסביבה, אז הוא החליט להמתיק עם סירופ אגבה וחשב להתנסות ולהוסיף בירה מבקבוק הסטארופרמן. הזדעזעתי. מאז שחזרנו החשאי ואני מדברים על בישול עם בירה וחושבים על מתכונים נטולי חיות מתות, אבל רבאק, בניתי על הבקבוק הזה. החשאי, שבין החתונה שלנו לתיק המופרך והוינטאג'י של Delveux שהוא קנה לי לפני שבועיים, לא נתפס באקט לא רציונלי, הרגיע ואמר שיש במקרר עוד הרבה בקבוקים ושמתישהו נקנה עוד בקבוק של סטארו.

בסוף הוא ויתר על הבירה בצ'ילי, אבל אם כבר הסטארו עלתה בשיחה, למה לא ללוות את הצ'ילי בבירה הזאת? כל שאר הבקבוקים שיש כרגע במקרר משתייכים לאומת האיילים הבלגיים הכבדים, שלא ממש מתאימים לתבשיל כבד ומתובל בזכות עצמו.

אחרי האכזבה שחווינו עם הסטארוברנו, הסטארופרמן היתה הפתעה נעימה, עם המרירות האופיינית לבירות צ'כיות (זאץ', סאאז, איך שתרצו), שמעקצצת בפה ולא מכבידה על הבטן. אפילו החשאי, שכשזה מגיע לחבל הסודטים הוא תומך נלהב בסיפוח שטחים, נהנה.

 

(אופס, שוב סניליות. כבר שתינו את הסטארו הבהירה.)

לפעמים הבירה היא רק תירוץ

הזמן: אתמול בערב, כשישבתם מול הטלויזיה וצפיתם במשחק הכדורסל
המקום: פראג הקטנה באלנבי
השותים: החשאי ואני
הנשתה: Staropramen Lager (עמ' 225)

שוב יצאנו לדרכנו במטרה לעשות משהו אחד ומצאנו את עצמנו עושים משהו אחר לגמרי. יצאנו מהבית של סבתא בזמן משחק הכדורסל כדי לאכול גלידה וכשהגענו לכיכר מגן דויד הקרייבינג ללנגוש, שאני סוחבת איתי מאז הביקור הקודם בפראג הקטנה, השתלט עלי. במקום להמשיך ישר במורד נחלת בנימין פנינו ימינה ונכנסנו לפראג הקטנה, שלמרות המשחק היתה מלאה למדי; אולי בזכות העובדה שאם הקהל הקבוע אוהד מישהו חוץ מג'ודאס פריסט זה את צסק"א מוסקבה.

הייתי חייבת לסתום את העורקים, חייבת. הפעם הבירה רק סייעה ללחם המטוגן להחליק בגרון והבחירה בצ'כית בהירה אך התבקשה. פילזנר צ'כית טיפוסית עם ריח תפוזי ועם טעם נסבל שלא השתלט על העניין העיקרי (שאליו הצטרפו גניבות מהבמבוראק של החשאי: קציצות תפוחי אדמה עם אמנטל ובצל מעל, ולגימות מהאדלווייס, שעליה כבר כתבתי לפני חודש). שתיתי חצי ליטר לראשונה מזה שבוע, כשברקע פסקול שמורכב ממטאליקה ומוטורהד. מה רע?