ביעור חמץ – בקטנה

בשבוע שעבר כתבתי שחגיגות טרום-פסח מסתמנות כמסורת הבירה הישראלית הנכונה והשבוע מתקיימים כמה אירועים ששווים ביקור. מצפון לדרום, כי ככה קל.
אלכסנדר ירו את יריית הפתיחה באירוע ביעור החמץ שלהם בשישי האחרון. נבצר מאיתנו להגיע – הקרדיט להיעדרותנו מגיע לישראל כץ ולתחבורה הציבורית הראויה שפועלת מחוץ לתל אביב – אבל מהתמונות נראה שהיה כיף. לטובת המפספסים, החליטה המבשלה לקיים יום פתוח ארוך מהרגיל בשישי הקרוב, עם בירה מהחבית והנחות. שווה עצירה בדרך מ- ואל-. בין השעות 9-16 במבשלת אלכסנדר, צבי הנחל* 19, אזור התעשייה עמק חפר.

הדנסינג קאמל, ספינת האם, מבשלת הבוטיק הישראלית הראשונה, היא גם מבערת החמץ הראשונה. מסיבת ביעור החמץ (שנודעה בעבר בשם Kick the Keg Party) מתקיימת השנה בפעם ה-11, באותה מתכונת: 80 ש"ח בכניסה ושתיה עד דלא ידע, מ-17 חביות שונות של תוצרי המבשלה. כל הליין הרגיל והאהוב (עלי),  וכן המוקפאות (מגוג, גוליית, גולם ובעל זבוב), והעונתיות – אז אם פספסתם את התרוג וויט בסוכות, את ה613 בראש השנה, את הצ'רי ונילה סטאוט בחנוכה או שאין לכם סבלנות לחכות לבירת הנענע הישראלית הראשונה והנהדרת גורדון ביץ' בלונד – בואו. הם מוזגים גם "מרור מרטיני", שזה וודקה עם חזרת. תשמרו את הקיבולת לבירה. באמת.

שבת, החל מ-8 בערב, התעשייה 12, תל אביב. תבואו ותחזרו בתחבורה ציבורית.

בשבת האחרונה טיילנו עם המשפחה בעמק האלה, תירוץ טוב (שוב) לעצור לבירה במבשלת שריגים, שיקיימו בשישי הקרוב בין 10:30-17 שולחן עורך. בתפריט – השילוש הקדוש של בירה, אוכל ומוזיקה חיה שאיננה מטאל או הרדקור לדאבוננו, סיורים קצרים בתוך המבשלה וגם 2+1 על הבירה. קחו נהג תורן חובב פריחה, ושלבו עם סיבוב בפארק קנדה, כדי שכל הצדדים יהנו. הנה זה בפייסבוק.

לפני כשנתיים מצאנו את עצמנו בירושלים כמה ימים לפני הפסח. עלינו לבירה כדי לשתות קוקטיילים בגטסבי, ומצאנו את עצמנו בוהים בתדהמה בבעלי עסקים שחונטים את ברזי הבירה בנייר אלומיניום ושוטפים את משטחי העבודה כאילו שבריאות הציבור מעניינת אותם. ירושלים חוגגת את הסינדרום שלה עד הסוף ובעוד שבשאר הארץ שערי החמץ ננעלים בבוקר של ליל הסדר, שם מקדימים ומחמירים. אז כשעדיין מותר, ברביעי עד שישי בשבוע הקרוב, תתקיים מהדורת האביב של הJCBF, Jerusalem Craft Beer Fair. האנשים שמאחורי הפסטיבל הם בירתנו – מרכז הבירות הירושלמי – חנות לממכר בירות, ציוד לבישול, סדנאות והפצת הבשורה. היריד, שבו 20+ מבשלות/ מותגים ימזגו 60+ בירות שונות, יתקיים במתחם התחנה הראשונה (זה איפשהו בין גן הפעמון למושבה הגרמנית) בערבי רביעי וחמישי ובשישי בבוקר תתקיים במסגרת היריד תחרות מבשלים ביתיים. יש לי חיבה לדברים שקורים בירושלים ולא מדיפים ארומות של פטישיזם לרגבי אדמה; אם ביומיים הקרובים אצליח ללמוד לסרוג (צריך להעביר את הזמן איכשהו בפקקים שישראל כץ סידר לנו), יש סיכוי טוב שנגיע לשם.

רביעי-חמישי: 18-24
שישי: 11-14
כניסה חופשית, התחנה הראשונה ירושלים.

לסיום – מקום שכבר הרבה זמן אנחנו מתכננים להגיע אליו. אולי נצליח בשישי? עד מתי יש רכבות תזכירו? Brew Shop – בית מלאכה לבירה, הוא המיזם של תומר רונן (מבשלת הדג הלבן, לשעבר נגב) וגלעד נאמן (מבשלת החלוץ), שפתחו בבאר שבע חנות לממכר בירות בוטיק, ציוד לבישול ומזיגה ומארגנים סדנאות, קורסים וירידים. ביעור החמץ שלהם כולל הנחות על חומרי גלם למבשלים, שלא ישתעממו בפסח, מבצעים על בקבוקים, בירה מהברזים – ברגיל נמזגת שם ה-40 מעלות בצל של תומר ותוצרת הארץ של גלעד – ועוד 2 בירות עונתיות, שיימזגו בכוס מיוחדת לאירוע, לידיעת האספנים.

תמונה שגנבתי מדף הפייסבוק של ברושופ

שישי, 11-15, הרצל 32 באר שבע. פייסבוק, כי האתר שלהם עודכן לאחרונה ב2015: כאן

בטוח יש אירועים נוספים, אבל אלו האירועים שנהיה בהם או שהיינו שמחים לבקר בהם לו יכלנו.

*שם הרחוב השני** הכי חמוד בארץ

**הראשון הוא כמובן רחוב פילון בתל אביב

פסטיבירה בבירה

הזמן: שוב רביעי בערב
המקום: שוב בחרוסלמה, הפעם בפסטיבל הבירה
השותים: החשאי ואני ואלפים אחרים
הנשתים: נגב אואזיס, Isra-Ale Chutzpa Double IPA

הפרזנטציה של יום רביעי הסתיימה מוקדם מהצפוי. במקום לחזור הביתה ולנסות להשלים שעות שינה או שעות מד מן, אספתי את החשאי מהעבודה שלו ובהחלטה של רגע שוב עלינו לירושלים, לפסטיבל הבירה.

זאת הפעם הראשונה בה ביקרנו בפסטיבל הבירה של ירושלים, שנערך תשע שנים ברציפות (כלומר, הוא התחיל קצת לפני שברחנו מהעיר). השנה התארחה במתחם ההכרזה על הזוכים בתחרות הלונגשוט למבשלי בירה ביתיים. למען הגילוי הנאות אכתוב שלפני כחודשיים התחלתי לעבוד בחברת טמפו, שמייבאת לארץ את סמואל אדמס, נותנת החסות ומעניקת הפרסים לתחרות. אמנם לא בחטיבת הבירה, אבל עדיין אני עובדת בחברה.  מכל מיני סיבות שרחוקות מבירה, אהבת בירה או בישול בירה מרחק שמים וארץ די יצא לי החשק ללוות את התחרות ולסקר אותה או אפילו להגיע לטעום את הבירות. אבל בסוף מצאנו את מרווח הזמן ובעזרת הווייז הגענו בדיוק לרגע ההכרזה. ברכות לכל הזוכים. אין לנו מושג איך היו הבירות, כי עד שהגענו כל המתחרים כבר סגרו את הבאסטה. ההסתפחות לפסטיבל מסחרי שמטרת המציגים בו היא מכירת בירה הגבילה את המציגים במתחם הלונגשוט למזיגת 4 ליטר לכל בירה שמשתתפת בתחרות – ללא תשלום. תנו לבאי הפסטיבל בירה בחינם – הם לא יקחו? ברור שכן! 4 ליטר הם פחות מ-40 כוסות טעימה, כשלוקחים בחשבון פחת ומזיגות לא מדויקות; בהתחשב בנתונים הללו לא היה לנו סיכוי לטעום משהו, אז לא נתייחס לזוכים, אבל נפנה את מבשלת ז'אן, שאנשיה קיבלו כרטיסים לGreat American Beer Festival לבלוג של דרור טרבס, לסקירה של הפסטיבל ושל מבשלות בקולורדו היפה.

את רוב הזמן שלנו בפסטיבל העברנו במתחם המסחרי, שהרגיש כמו טעם העיר רק עם בירה במקום אוכל (תודה לעובדת כחולת השיער מהביר מרקט ביפו על התיאור המדויק): המון אנשים שבאו בשביל הבילוי: מוזיקה, דוכנים, ג'אנק פוד וכמובן – בירה. הרווינו את צמאוננו בדוכן של נורמן פרימיום, שהשיקו השבוע את אואזיס מבית מבשלת הנגב. אל תחפשו אותה באתר של המבשלה, שלא עודכן לגבי הרחבת קו המוצרים. זאת בירה קיצית בת 4.7% אלכוהול, קלה לשתיה, עם ניחוחות של ריבת תפוז ודשא וטעמים בולטים של לתת. בירה קיצית כיפית, crowd pleaser במוצהר, ומוצלחת ככזאת. לטעמי גוף קליל יותר היה מוסיף לה, אבל בכל זאת נהנינו מאוד. חוץ ממנה שתינו גם את חוצפה – הדאבל IPA החזקה, היבשה והמעולה של Isra-Ale. הסיידריה כשרה לפסח ולכן הבירה מבושלת בבית ונמזגת רק באירועים מיוחדים. אם אתם נופלים עליה – שתו אותה. זאת אחת מבירות הIPA המוצלחות ביותר שמבושלות בארץ.

היו מתחמים של המבשלות/ ייבואנים הגדולים, מתחם פעיל של בירות בוטיק ישראליות עליו ניצח לאון מפאב הגלן (ר' רשומה קודמת. מאז כבר הספקנו לבקר בו שוב), דוכנים של מבשלות וייבואנים קטנים יותר, ממוסקו ועד בישוף, אבל היינו עייפים והיה צפוף ורועש, אז כעבור שעה וקצת יצאנו. הייתי מפנה אתכם לאתר של הפסטיבל, אבל יש בו חלקים שלא עודכנו מאז הונחה אבן הפינה לבית המקדש השני ואין לי חשק להשיב את פני קוראינו ריקם כשהם ישאלו איפה אפשר להשיג בארץ את גרין קינג בבקבוק או את בימיש בחבית.

אין תמונות, כי הייתי עייפה מכדי לצלם. תתמודדו.