התאפסות

הזמן: סוף השבוע וגם הערב.
המקום: בMASH בדיזינגוף אבל בעיקר בבית
השותים: אני והחשאי
הנשתים: Murphy's Irish Stout (עמ' 201), Marston's Pedigree (עמ' 185), Duvel Tripel Hop (עמ' 118), Zipfer (עמ' 143)

עם כל זה שבירה היתה בערך הדבר האחרון שהעסיק אותי בסוף השבוע, בין ג'יינז אדיקשן להפגנה בכיכר המדינה, בין סט חדש של תרגילים בחדכ"ש לשמלות חדשות וכמובן צריכת יתר של מיקרוכלכלה, עדיין אפשר לומר שהסופ"ש היה פורה מבחינת צריכת האלכוהול. אחרי האימון והגלידה בשישי אחר הצהריים החשאי ואני התגלגלנו לM.A.S.H, בר הכדורגל והמבוגרים בסוף דיזנגוף, מהמקומות האלה שאפשר לכלול תחת ההגדרה המילונית ל"ספון עץ". החשאי זרם לכיוון הבוסטון לאגר של סם אדמס אבל אני הייתי מוכוונת מטרה: מרפי'ס מהחבית, או הגינס של הפאבים שמוזגים גולדסטאר. סטאוט אירי כהה, קרמי, קלוי וחמצמץ שהיה לי די טעים, החליק במורד הגרון ופילס את הדרך לארבעת הקוקטיילים שחלקתי עם החשאי ב223.

הגענו הביתה שתויים קמעה וטובי לב, הישר לספה ולDVD של הנערה שבעטה בקן הצרעות המשמים והמרדים. פתחנו בקבוק של פדיגרי, בירה טובה עם שם של אוכל לכלבים ועם טעם מודגש של הלתת. לפני שנכנסתי את עצמי לברוך של הבלוג הזה שתיתי אותה מהחבית אבל הנסיון הזה לא זכור לי כחוויה חיובית מדי. נחמד לגלות שהזכרון מתעתע או שזכיתי לחוויה מתקנת.

(במהלך החיפוש אחר הלוגו, נתקלתי בקישור הבא: מרמייט עם מארסטון!)

שבת הרגישה כמו ערב חג. אחר הצהריים אחי הקטן והמצויין אסף אותנו לביקור אצל סבתא במרכז העיר. חזרנו הביתה בכוחות עצמנו ובסיוע של מונית, כי הדרכים, כולל המסלול של מונית השירות של קו 5,  נחסמו לקראת ההפגנה. קבוצות עם שלטים DIY יצאו לרחובות עוד בשעות האור. תורידו את המשטרות ותקבלו אווירת יום כיפור קלאסית. בבית המתנתי לטלפון של העלמה שחצתה את הירקון ורקמתי תכניות להתמקמות, למקרה (שלא קרה) שאירוע היום-עצמאות שיק יקבל תפנית מעניינת למהומות ולביזה. התלבטתי האם לנצל את ההזדמנות ההיפותטית של חלון מנותץ בZadig and Voltaire או באמור. העלמה, אשה צנועה, העדיפה את Furla. הדוקטור שעמה, שבהרבה שנים האחרונות מקיף את הכיכר בדרכו לבית החולים העירוני, לא הכיר אף אחד מהשמות.

בכל מקרה, עד שהם הגיעו, החשאי ואני שתינו. ומאחר והתעתדתי להפגין במגרש הביתי והאהוב, הלא הוא כיכר המדינה, החלטתי שהחגיגיות שבאויר והמיקום דורשים את הבירה הכי מפונפנת במקרר, הTripel Hop של דובל, הכשותית המהממת והיקרה מדי, שנמזגה לטוליפ ונלגמה בהנאה השמורה לבירות יקרות מדי. כשאעלה עשירון אולי אפילו יהיה לי טוליפ של דובל, לכו תדעו.

כיכר המדינה לא עלתה בלהבות ואני התנדפתי משם די מהר, רק כדי לצפות בגוש הצדקנות הקרוי אושרת קוטלר מצקצקת בסיפוק, כי המספרים מהשטח לא באו לה בטוב. אמן שיוציאו אותה לוויקאנד על חשבון הערוץ בקלאב הוטל טבריה עם ז'וז'ו אבוטבול. עזבו אתכם מה300 אלף בתל אביב; 16,000 איש בכפר יהושע! 10K בראש פינה!! 4000 באילת! מתי בפעם האחרונה התקיימה הפגנה המונית בראש פינה, דאמיט? ההתרגשות למראה המספרים גימדה את הזכרון מהטריפל הופ.

לא הספקתי לסכם את הסופ"ש והנה הגיע יום ראשון, ואיתו ארוחת ערב שלוותה בבקבוק של Zipfer, לאגר בהיר עם 5.4% אלכוהול בדף שמוקדש לה בחוברת ו3.5% לפי הכתוב על תוית הייבואן. כך או כך זו בירה קלילה ונעימה ששופעם אטרקציות: צורת בקבוק לא שגרתית, 660 מ"ל תכולה, שזה שני שלישים בבקבוק אחד ופקק מתברג שלא דורש פותחן.

טוב, זהו. קשה לסקר 4 בירות שנשתו על פני שלושה ימים גדושים כל כך. אני חוזרת למיקרוכלכלה.