פרחים בעליית הגג

הלוגו (בתהליך עבודה)

הזמן: מתישהו בשבוע שעבר, בערב במקום חדכ"ש
המקום: הספה הסלון
השותים: קורי, קארי, קאת'י וכריס דולנגיינג'ר, AKA הילדה השוודית המתה, היפה והאמיצה, החשאי ואנוכי
הנשתים: Fush-Fush Red, Fush-Fush Sage, Truman XP IPA

לא רק כותרת הרשומה שעוסקת ביקב/ מזקקת/ מבשלת עליית הגג מתבקשת, אלא גם הגילוי הנאות הבא: אנחנו גאים להיות חברים של נמרוד רוזנבלט, שאפילו הופיע כשותה במשימת חוברת מותגי הבירה כאן בבלוג. ברשומה זו נסקרות שלוש בירות של עליית הגג, שתיים מהן (טרומן XP ובירת המרווה) נקנו על ידינו, השלישית (פוש-פוש רד), ניתנה כמתנת יומולדת לMK. לטובת מי שטרם שמע על מעלליהם של האחים יותם ונמרוד רוזנבלט ומתעצלים ללחוץ על הקישור לבלוג שלהם, שמופיע כאן משמאל, בעליית הגג של בית הוריהם בשכונה שקטה ולא מחשידה בחולון מסתופפים "זוג אחים שנדבקו בחיידק. מנסים ומתנסים בהכל. טוב, לא הכל, רק: הכנת יין, בישול בירה, ליקרים ביתיים, רום, שיכרים ובטח נמצא עוד. רעיונות??? אנחנו מחשיבים את עצמנו כ"יקב" גראז' – כל כך גראז' שאנחנו בעצם בעליית הגג".

בישול בירה זה לא העיסוק העיקרי של האחים רוזנבלט, שבקרב חובבי האלכוהול המקומיים ידועים בזכות הרום ובזכות הליקרים שמככבים בערבי הקוקטיילים שהם עורכים בשיתוף עם המפ"ל. למיטב ידיעתי, למעט דוכן בתערוכת Beers השנה ובשנה שעברה, הם לא הציגו בפסטיבלים. עם זאת, למרות שזה איננו עיסוק מרכזי, הם לוקחים גם את הבירות שלהם ברצינות תהומית ואקדמית-משהו. כל בירה ובירה שלהם (לדעתי, עד היום הם הוציאו 4 בירות, ששלוש מתוכן מסוקרות כאן) היא תוצאה של מחקר מעמיק ונסיונות בישול רבים. רק בישולים שעוברים את בקרת האיכות של השניים מוצעים למכירה ליודעי ח"ן, תחת כינוי החיבה של יותם, Fush-Fush.

הנערה השוודית ואנחנו שתינו את הבירות של האחים בהזדמנויות שונות, האחרונה שבהן בתערוכת Beers. היפה והאמיצה מכירה את נמרוד מיקום מקביל והוזמנה להצטרף לטעימה מעמיקה יותר מזאת שהתאפשרה לנו בתערוכה. התחלנו עם בירת המרווה, שבושלה ב-3.12 ובוקבקה 23 ימים מאוחר יותר. זוהי בירה בסגנון שמזכיר סייזון בלגי, שחלק גדול מהכשות שלה, שמשמרת וממררת את הבירה, הוחלפה בעלי מרווה. ביחס 2/3:1/3 לטובת המרווה. התוצאה היא בירה עורפלת ונחושתית יפהפיה, עם ראש קצף ענק.

המרווה מרה כמו המוות ומשתלטת על האף עם ניחוחות עשבוניים וירוקים. הדומיננטיות שלה ניכרת יותר בריח מאשר בטעם, המריר לכשעצמו. המרווה משתלטת שוב בסיומת. בירת המרווה של עליית הגג היא חריגה לכל הדעות. אני רגילה ואוהבת טעמים מרים בבירה, אבל זאת עומדת בזכות עצמה. היא טובה, ואיזון בין הטעם לריח ייטיב עמה אפילו יותר.

המשכנו לFush-Fush Red, בירת הפייל אייל שקיבלתי מנמרוד ליום הולדתי כי הוא זכר שאני אוהבת גרייניות בבירה שלי (כלומר, דומיננטיות של הדגנים). הבירה חומה, עם ריח מתקתק שמזכיר שיבולת שועל/ דייסה שאהבתי מאוד. יש לה טעם מתוק-מריר ומרקם מוזר, קצת שמנוני וסיומת ארוכה ומהנה. זאת היתה הבירה שממנה הכי נהניתי בטעימה. בלי גימיקים, בלי סיפור מורכב מדי, פשוט בירה דגנית וכייפית.

הבירה השלישית ששתינו היא Truman XP 1883, שבושלה בספטמבר לכבוד תערוכת Beers שנערכה לפני שלושה שבועות. זו IPA, סגנון שלאחרונה אומץ בחום ע"י בשלני ומבשלות ארצנו. במבט ובלגימה ראשונה בין הטרומן של עליית הגג לתועפות הכשות האמריקאית שמורעפת על גרונותינו אין הרבה במשותף. בעוד שהIPA מעדות אלכסנדר גרין וההודית המכוערת מושפעות מאמריקה, הטרומן היא שחזור של מתכון בו השתמשה מבשלת טרומן הבריטית במאה ה-19. יותם ונמרוד מצאו את המתכון בחפשם תשובה לשאלה, מה שתו החיילים הבריטים שהוצבו באנגליה, שעבורם בושלו אותם איילים הודים בהירים. 7% אלכוהול, תערובת של כשות מהעולם החדש, מהיבשת הישנה ומהאי הבריטי,  ובירה אטומה וכתמתמה עם ראש קצף גדול ויפה. הרגשתי וניל וסבוניות באף ובפה סבוניות ומרירות ברוטאלית. גם הסיומת הארוכה מרירה מאוד והבירה מגניבה עד מאוד.

בבלוג שלהם, הנה, קבלו קישור גם בגוף הרשומה, נמרוד ויותם כותבים על התהליכים שמובילים לבישול/ רקיחת/ זיקוק היצירות שלהם. כדאי להכנס, לקרוא ולנסות להשיג את הבירות.