אל תהיה מבואס – שתה אייל של באס

הזמן: לפני שעתיים
המקום: שאפה בר ביפו
השותים: החשאי ואני
הנשתים: Bass (עמ' 77)

שישי בערב אחרי יום מפרך וקילומטרים של תל אביב שנחרשו באול-סטאר. החזרנו את הקנדית לחולון לארוחת שישי וחזרנו ליפו כדי להזין את החשאי. התפריט של השאפה בר נראה סביר וידידותי לצמחונים ועם קצת מאמץ אפילו לטבעונים ובברזים זורמים שם פילזנר ובס. מחירים סבירים לת"א (26 ש"ח לחצי), Happy Hour ידידותי (שעתיים, 1+1 על כל תפריט האלכוהול, אפשר להתחלק), ההמונים שמילאו את הסמטאות בצהריים התפזרו לארוחות ערב ומזג האויר היה נעים. אנחנו בדרך כלל מאלה שיושבים בשולחנות בפנים, בפינה, אבל חייבים ליהנות מעשר הדקות הללו שבהם מזג האויר בעיר נסבל.

אין הרבה מה לומר על הבאס. אייל אנגלי ישר ולעניין. אני מזמינה אותו כשאין משהו מעניין יותר או כשמתחשק לי משהו קליל. כשהבחירה היא בין הבאס לבין פילסנר, או בירות מבקבוק, אלך על הבאס.

המזטים שהתלוו לבירה היו טעימים, במיוחד סלט המוצרלה והשרי שהיה מוצלח במיוחד. השירות – אחד המזעזעים. עזבו, לא נכנס לזה. חבל, שישי.

Off Label – בנוהל הרגיל, אם אני שותה משהו מעניין שלא נכנס לספר אני כותבת גם עליו. והפעם: SPA מרענן של גל'ס, שהתארח ביריד ההדפס בבעלי מלאכה ברח' י.ל פרץ (ולא במרכז בעלי מלאכה). גל ציין בפני שאני תמיד מצליחה להגיע אליו כשכבר לא נשאר לו כלום. בפעם הבאה אנסה להשכים קום.