קוקטיילים עליך, תל אביב

הזמן: יום רביעי, מהשקיעה ועד הסגירה

המקום: פסטיבל הקוקטיילים של זמן אמיתי ואיש הענבים, מתחם התחנה, תל אביב

השותים: שני בירגיקס, אחד גאון שכל דבר שהוא שם עליו את הידיים הופך לאלכוהול משובח, אני ולקראת סיום גם החשאי

הנשתים: קוקטיילים, כמובן.

כמדומני, זאת הפעם השניה שנערך בישראל פסטיבל קוקטיילים. לפני כמה שנים היה נסיון לעשות משהו, שלא האריך ימים, כי לא באמת היה עניין. עכשיו, עם תשומת לב תקשורתית שלא עושה סימני היעלמות, ברי קוקטיילים שנפתחים אחת לשבוע ומסעדות שמכניסות תפריטי קוקטיילים מושקעים לצד המנות, הגיע הזמן ליריד.

די שמחנו לקראת האירוע. רבים מאלה שמכירים אותנו יודעים, שהרבה לפני ששתינו בירה, החשאי ואני ערבבנו קוקטיילים. למעשה, התחלנו לשתות בירה, כי כדי לשתות קוקטיילים מחוץ לבית היינו צריכים לעלות על מטוס, וזה יצא קצת יקר. הריברב, אחיו הגדול של החשאי, שהכניס אותנו לעניין, צייד אותנו בכלי מדידה ובספרים; אמא של החשאי נטעה עבורנו עץ ליים בגינה כדי שלא נדע מחסור; חברים מטיילים גויסו לרכישת ליקרים; למדתי קרמיקה כדי לפסל ספלי טיקי; והארון לאט לאט התמלא בכהילים שבשעתו לא ייובאו לכאן. היום, כדי לשתות טוב, אנחנו יכולים לעלות על קו 5 לכיוון תחנה מרכזית ולרדת בדי הרבה תחנות, או לחילופין, לקחת אוטובוס מהצד השני של הכביש, להחליף ל-480 ברכבת מרכז וליהנות מקוקטיילים בירושלים. אם אנחנו מעדיפים להשאר בבית ומגלים שחסר איזה רכיב, חנויות היין והירקות באבן גבירול/ באזל סוגרות לנו את הפינה.

אז יש מאגר כישרונות, יש מוצרים חדשים להציג, יש ברים מעניינים וחללים מרתקים למסיבות, יש עיריה שמעדיפה להשקיע באירועים במקום בטיפול במפגעים תחבורתיים, ויש לחברות האלכוהול תקציבי שיווק, שהופנו לפסטיבל, שנערך בתחילת יולי במתחם התחנה, ונערך בשיתוף פעולה של זמן אמיתי ואיש הענבים.

לא ממש ידענו למה לצפות. מחד, התוכניה, ששילבה דוכני יבואנים סטנדרטיים, גדולים וקטנים, יחד עם דוכני אלכו-פופס, שוופס וסודה סטרים, יציאות חריגות כנורמן פרימיום של הבירה ויקב אחד – בבחינת מי שמשלם מקבל – יחד עם ניים-דרופינג של ברים טרנדיים וברמנים כוכבים. מאידך, כניסה חופשית וקופונים במחיר של 79 ₪ לשלישיית קוקטיילים/ 69 ₪ במכירה מוקדמת/ 55 ₪ לאזרחי העיר מחזיקי דיגיתל הריחה חשוד; ציפיתי לכוסות פלסטיק קטנות עם דוגמיות, במחיר הזה.

אז מה היה? ראשית, הרבה פחות סליז ממה שציפיתי. כמו בוויסקי לייב השני, רוב המציגים הפנימו שהקהל מחפש ריגושים וחידושים ומקצוענות. כמובן ש*היה* סליז, כי אנחנו בישראל, אבל הוא התבטא בשתי דיילות בכניסה, אחת של קוארבו ואחת מההפקה, ובדוכן שמכר איזה משקה ירוק מוזר "זה ליקר עם קוקה, יודעת מה זה קוקה?" שאל המפעיל כממתיק סוד. כנראה שקוקה זה מונח מקצועי לE-numbers, חי חוץ ממים וסוכר, אלה היו רכיבי הנוזל הזה.

תקציבי השיווק הופנו לשכירת שירותיהם של הברמנים והמיקסולוגים הכי טובים בשטח, לדוכנים מושקעים ולקוקטיילים שהכי נתנו תמורה לכסף בהיסטוריה של מדינת ישראל: הכנה במקום, הגשה מכבדת, בלי התקמצנות על חומרי גלם, ובדוכנים הרציניים – אפילו לא בכוסות פלסטיק. היה קריסטל, היה אלומיניום, היה פוליקרבונט עמיד, היה זכוכית. בקיצור – תמורה מעולה ל-55 ₪ אחרי הנחה למשלמי ארנונה, וגם לרוכשים ב-79 ₪, שברגיל יקנו לך קוקטייל וחצי לפני טיפ. המחירים, שאבסולוטית נראו יקרים, עזרו לסנן והביאו קהל בוגר יותר ופחות נדחף, בהשוואה לאירועי בירה המוניים, וזה גם ראוי לציון.

Moscow Mule – Russian Standard. Love, love, love the mug

האוירה במתחם התחנה שמחה. קצת דעכה עבורי בהמשך הערב, כשהווליום – הן של המוזיקה והן של האנשים – עלה, אבל זה תמיד ככה שם, אבל התאים לאירוע, עם חניון גדול וחשוב מכך נגישות לתחבורה ציבורית.

ציונים לשבח? יאללה. זוברובקה ורוסקי סטנדרט עם קוקטיילים קלאסיים ופרשנויות עליהם; קמפארי במתחם שמח עליו היו אמונים אנשי הג'אספר, הפאב הכי כיפי בעיר; פטרון – טקילה לא כל כך באה לי בטוב, אבל האולד-פאשנד שיושן בחבית ניטרל את טעמי האגבה; הסיבוב הראשון של ההנדריקס, שבחוכמתו הגאון ביקש מהברמן למתן מתיקות. בסיבוב השני, עם החשאי, כשהתור התארך והאנרגיות אזלו, קיבלנו קוקטייל מתוק. מתוק מדי; השקה של מזקל חדש בשם IBA. האינטרנט לא מספר עליו הרבה, אז חשד סביר שזה מותג מדבקה. הדוכן היה קצת לחוץ וחובבני, הברמן הבודד לא כל כך התמודד עם הלחץ ב-10 בערב אז שתינו נקי וטעמנו מזקל מפולפל ונחמד שמהווה אלטרנטיבה טובה לג'יפה הזאת עם התולעת שנמכרת פה.

@Campari. Not pictured – my Negroni.

היום יום ראשון. אני מנסה לאתר בדף הפייסבוק של האירוע ובאתר של איש הענבים את ההבטחות למתחם של בל בוי ושל האימפריאל ולא מוצאת. אני כמעט בטוחה שהיו הבטחות כאלו. כששאלתי משתתף מה קרה עם זה, הוא ענה שהתשלום לדוכן היה גבוה מדי בשביל עסקים פרטיים, וככה מצאנו את עצמנו עם פסטיבל יבואנים. אריאל לייזגולד מהבל בוי הציג עם אחת החברות, אבל זהו.

והנה נקודות לשיפור:

ראשית, המתיקות. הרבה מהקוקטיילים היו מתוקים מדי. הבירגיקית הלכה על קוקטיילים על בסיס וודקות בטעמים, שאם בתיכון לא הייתי מתעסקת בלהחליף קלטות ותקליטים עם אספנים מלטביה והפיליפינים, בטוח היו מעיפים אותי למגרש החניה שמאחורי מועדון זמן אמיתי – ככה הם היו דביקים ולא קשורים לעולם הקוקטיילים.

שנית, הזכרנו וודקה? כן, היה שם בעיקר וודקה. היה לנו וודקה בטעמים, כאמור (תיאו או ווינסנט – מישהו ממשפחת ון גוך ו-3 אוליבס, ששיתפו פעולה עם נורמן פרימיום), בלוודר, סטולי, רוסקי סטנדרט, זוברובקה. היבואנים יכולים לטחון את המוח על חדשנות עד מחרתיים, אבל כשיש 6 דוכני וודקה, בשעה שכל מובילי הדעה בארץ נמרחים על ג'ין ועל רום, כשהטרנד העולמי כבר מזמן עמוק בוויסקי אירי/ ברבן/ שיפון/ סינגל אסטייט מזקל, כשכולם ממתנים את המתיקות, היבואנים מעדיפים ללכת על בטוח. היה דוכן אחד של ג'ין בכל המתחם. לא היה משקה חום אחד לרפואה – למרות שלכל המציגים מותגי רום חזקים ו-וויסקי נחשק, ותחסכו ממני תירוצי "וויסקי זה משקה של חורף", תודה. לא היה אניס ולא היו ביטרים – וזה המקום לחשוף את המוצר המגניב הזה, תבלין לקוקטיילים, אם תרצו, לקהל מעבר ל-100 הברמנים שמשתמשים בו. אז עם כל הסליז, באמת ריספקט לא.ג.ת.ד שבחרה להציג את ה"קוקה", ולא את אחד ממותגי הוודקה, שבטוח מכניסים לה יותר כסף.

Not Vodka. Barrel-Aged Tequila Old-Fashioned. Thanks Oron.

שלישית, החלק המעניין בבירס הוא מתחם המבשלים הביתיים, אלה שקשה להשיג את תוצרתם ברגיל, העכברים שמניעים את התעשיה. דוכנים ספציפיים של ברים היו משרתים את המבקרים, שלא תמיד יכולים להגיע לשתות בהם, הופכים את האירוע לרלוונטי יותר על ידי האצלה של הקרדיט והמקצועיות על כל המתחם וכמובן מאדירים את המותגים בהם היו משתמשים. אפשר למצוא את שביל הזהב ע"י שינוי של אופי שיתופי הפעולה שכבר היו קיימים במקום או על ידי תמחור מיוחד לברים.

ואחרי הכל, זאת התחלה מוצלחת. בכל זאת, כמה מילים לסיום:

בעולם הראשון מונהגים Cocktail Weeks: שבוע הקוקטיילים של מנהטן, של לונדון, של מונטריאול – אפילו בסינגפור יש אחד! – הם התאגדויות של ברים, שבמשך שבוע מציעים קוקטיילים במחירים מוזלים, ברי פופ-אפ, מסיבות נושא, תחרויות, סמינרים וסדנאות מקצועיים שפתוחים גם לקהל הרחב והזדמנות להשקות של מוצרים מיוחדים. שבוע הקוקטיילים מלווה כמובן בפרסום מסיבי לברים המעורבים, בשיתופי פעולה עם חברות האלכוהול שמשתמשות בו כפלטפורמה פרסומית וכתו איכות. לדעתי, תל אביב לגמרי בשלה לפלטפורמה כזאת. "טרנד הקוקטיילים" לא מתחיל ונגמר בכתבות במאקו, אלא גם במוצרים – כהילים, ליקרים, סירופים טובים, ביטרים ומיקסרים איכותיים – שכיום אפשר להשיג בחנויות יין. אולי לא בכולן, אבל בהחלט במתמחות.