פאמפ אפ דה ג'מס

הזמן: חמישי בצהריים

המקום: ג'מס ביר פקטורי, פתח תקוה
השותים: 3 חברים לעבודה, 3 מדריכים עם דרכונים אירופאים מ-3 מדינות שונות ואני.
הנשתים:

Jem's חיטה (עמ' 109)

Jem's סטאוט (עמ' 112)

כשקולגות רנדומליים מגיעים במקרה עד לבונקר שלי שנמצא בירכתי המשרד ונתקלים לראשונה בלוח השעם שלי שמכוסה בכרטיסי ביקור של מבשלות בוטיק ישראליות, השאלה הראשונה שלהם אחרי ההסבר נוגעת לג'מס. ככל הידוע לי אני לא עובדת עם שתיינים גדולים או בירגיקס או קוראי בלייזר, אבל כשאתה עסק שממוקם באיזור התעשיה המשמים של פתח תקוה הג'מס זו ברירת מחדל (אבל גם אופציה לא רעה בזכות עצמה) לפגישות עסקיות.

ביום חמישי הסתיימה הדרכה שהועברה לנו על ידי חברים מאירופה שחוץ מהמון אינפורמציה העמיסו עלינו שוקולדים של פושון. את ארוחת הצהריים לפני טיסתם חזרה סעדנו בג'מס.

המסעדה אמנם ידידותית מאוד למגזר הדתי, אבל לא כל כך למגזר הצמחונים. בפעמים קודמות נהגתי לנשנש שם צ'יפס או ירקות בטמפורה, אבל הפעם שמחתי למצוא מנה של קציצות מנגולד ועדשים – יציקה קשה למדי אבל וואלה, צמחוני.

הזמנתי את בירת החיטה, עם טעמים מעודנים מדי של בננה וציפורן (אני מעדיפה את החיטה שלי תוקפנית יותר). שליווה את הירקות בטמפורה, הלחם והשום של של מנות הפתיחה ואת הקציצות ותפוחי האדמה של המנה העיקרית. המלצר התעכב ואת המנות העיקריות האירופאים אכלו בחופזה, לצלילי הצופר של נהג המונית שחיכה להם בחוץ. אחרי חיבוקי הפרידה התיישבנו והזמנו קינוחים כדי לחגוג את סופו של שבוע אינטנסיבי מדי, בעיקר לקולגות שלי, שליוו אותם צמוד יום וליל.

הקולגות הזמינו אספרסו ואני רציתי הפוך, אבל הג'מס כשר, אז שליש סטאוט פשוט התבקש. בזאת תייגתי את עצמי סופית בתור האלכוהוליסטית התאגידית. לאבלי.

השבוע הראשון הסתיים. שתיתי 11 בירות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s