בבוקר שאחרי ההופעה המדהימה של היאנג גודס התעוררתי בתחושה שאפשר לסגור את הבאסטה. זהו, נגמרו החלומות. זכיתי לראות על הבמה את כל הלהקות המכוננות שעדיין מופיעות ואני יכולה למות בשקט. השלג שירד על העיר דחה את התכניות לבקר במשרדים של דיגניטאס, אז עלינו על גרביונים וגטקעס ויצאנו לטייל בעיר בלי מטרה מוגדרת, מלבד ביקור בקברט וולטייר. בדרך לשם עברנו בגרוסמונסטר ובפראומונסטר, שיחקנו בשלג ועצרנו לבירה ואוכל בZeughauskeller. זוהי מסעדה גדולה ותיירותית, עם מלצרים דוברי אנגלית ותפריט בשלל שפות. יש שם מבחר של כ-10 בירות מחבית, לאגרים שווייצריים של מבשלות מסחריות ובירת הבית שמיוצרת על ידי מבשלה מקומית ומספר בירות מבקבוקים. לא משהו מדהים. מבחר המנות מבוסס על המטבח השוויצרי ואיננו ידידותי במיוחד לטבעונים. הזמנו צלחת של ירקות מאודים ורושטי והתחרענו על לחם הבית, שלו קרום קשה ומתפצח ותוכו לבן ורך כל כך. התפאורה על הקירות משקפת את השימוש הקודם שנעשה במבנה שהוקם בסוף המאה ה-15: מחסן נשק. קשתות, חרבות, רובי ציד ושאר פרפרנליה צבאית-שווייצית.
הקשת של וילהלם טל. בערך.
חלקנו בינינו 4-5 בירות ומתחנו את השהייה שלנו במסעדה ככל האפשר כי היה שם חמים ונעים, אבל בגלל העומס נאלצנו לחלוק את השולחן עם סועדים נוספים ובאיזשהו שלב היה לנו לא נעים אז יצאנו, חצינו את הנהר והמשכנו להתבטל בקומת בית הקפה של קברט וולטייר עם בירת מנזרים שוויצית זניחה ויין חם, תחת תמונה של הוגו באל.
Let's do it a dada
היה קר ומושלג והגיחה לפראומונסטר, הקתדרלה המפורסמת עם חלונות שאגאל, היתה רק תירוץ להפשרת הגוף הקפוא ומנוחה קצרה לפני תחנת הבירה הבאה. בכל עיר שמכבדת את עצמה וגם בערים שלא (ע"ע נתניה?), אפשר למצוא את המוטציה הידועה כפאב אירי. ריהוט עץ וויטראז'ים גנריים, מנת יתר של בירצ'נדייז של מרפי'ז או גינס – תלוי עם איזה תאגיד היזמים חתמו על חוזה – ומוזיקה שנעה בין רוק מיינסטרים לפולק אירי יבבני (ואף פעם, אבל אף פעם לא Thin Lizzy!). בניגוד לכך, פאבים סקוטיים אינם מחזה שכיח. כשקראתי על הBonnie Prince, שממוקם בקרבת העיר העתיקה, ידעתי שנגיע לשם, ולו בגלל שיש להם בסטוק את אחת הבירות ממשימת ה-1001 שלי. חלל צר וחשוך, עם בר ומדפים עשויים עץ וטפט בצבע בורדו. המקום הזכיר לי פאבים שישבתי בהם בסקוטלנד לפני אלפיים שנה בערך, אבל זכרון זה דבר מתעתע. הגיע הזמן לנסוע שוב ולברר האם הצניחה בB12 לא השפיעה עליו. בכל מקרה, אני זוכרת ששקיות Walkers לא עלו בסקוטלנד 4 פרנקים שוויצריים. למרות המחיר השערורייתי ולמרות שאני לא מחובבי התפוצ'יפס על נגזרותיו השונות הנוסטלגיה השתלטה עלי וקנינו שקית. בחזרה לבירה – מבחר צנוע של 9-10 בקבוקים איכותיים, את מקצתם כבר שתינו ואולי גם אתם זכיתם להכיר. בנוסף נמזגים שם סינגל מאלטים איכותיים (אבל ללא כאלה שאי אפשר להשיג בנורמה ג'ין) ומוגשים בירות מסחריות מגזרת היינקן ונגזרותיה המקומיות. יקר, אבל חוץ מהבירות האיטלקיות המשובחות ששתינו בערב הקודם, כנראה שהפאב הסקוטי הוא המקום עם הבירות המעניינות ביותר בעיר.
בדרך חזרה לחדר עצרנו ליד האשוח המזמר. 
ולפני שעלינו לרכבת בחזרה לבזל וללילה לבן בשדה התעופה עצרנו בDrinks of the World בתחנת הרכבת. חנות ענקית עם מבחר היסטרי של בירות – הרבה שוויציות והרבה בוטיק שוויצי, אם כי לצערנו נכון לדצמבר 2012 עדיין אין שם בירות מהקנטונים האיטלקיים. כתבנו על הסניף של החנות ברשומה על בירות בבאזל. בציריך המבחר גדול יותר ושם התחמשנו בבירות שוויציות, גרמניות וצרפתיות לטובת משימת ה-1001, וגם בבירות ממרוקו, קובה ומונגוליה כדי לסמן עוד מדינות בפנקס וברייטביר.
טעימות בשדה התעופה. מימין, ברודוג חדשה. משמאל – אלטביר מגרמניה.
סיכום? סיכום. שווייץ זה לא יעד לטיול בירה. לאגרים טריים ומסורתיים אפשר למצוא מעבר לגבול, בגרמניה ובאוסטריה. איילים יצירתיים ומסקרנים אפשר למצוא מעבר לגבול באיטליה. מאידך, לא נסענו בגלל הבירה, שהיתה רק תוספת, מילוי זמן וחלק ממשימה גדולה יותר, לפני ואחרי אחת ההופעות הטובות בהן נכחתי אי פעם.
לאן הלאה? עוד חודשיים רומניה. הסיבה? טיול משפחתי (של הצד המתפקד במשפחה, כן?). בקרוב נתחיל לבדוק את מצב הבירה המקומית והמיובאת שם. אם יש למישהו המלצות, נשמח לקבל.
קוראים ושותים - בלוג בירה 